לפני 17 שנים. 23 ביולי 2007 בשעה 21:11
אולי זה כבר שחוק קצת, על פניו,
אבל אני באמת נדהמת כל יום, כל כמה שעות, מחדש....
ועכשיו
לשבת במרפסת, צמודה אליך,
ולהקליד את המילים האלה, כל אחד בתורו
ובין לבין לחשוב על מה שהיה בשבוע האחרון, מתחילתו ועד סופו
ולא לנתק את המחשבות, אלא להיפך - לחיות את הרצף.
ולראות את הפרגון שלך, לא רק באותיות שכאן,
אלא ממש עין בעין -
המבטים, הנשיקות, הרוך וגם הכאב וההתגברות עליו.....
אני נדהמת. ממך.
ואתה בכלל וניל, עלאק....
הניק שלך משתנה אהובי -
פעם זה היה אפלטוני עלק
היום זה
ונילי עלאק....
