אתה הוא האיש היחיד שאיתו אני יכולה לחצות את גבול הביזאר. תרתי משמע - גם ביזאר במשמעות המינית שלו וגם לחצות גבולות של הדברים הכי מוזרים וקיצוניים בעולם.
אתה הוא האיש שאני יכולה לקבל ממנו התקפי זעם וקנאה וכעס בלי להרגיש שאני לא שווה. להיפך. אני יודעת כל הזמן שזה
ב ג ל ל שאני שווה. לך. המון.
אתה הוא האיש שיכול ללטף אותי בלי להיות קרוב בטווח נגיעה. להצליף גם. אתה הוא האיש שיכול להכאיב ולנשק וללטף אותי לפי רצונו. אתה האדון היחיד על הפיזיות שלי ועל חלק גדול מרגשותיי.
אתה הדום היחיד שידעתי מעבר לגבולות הטראומה. האדונים הבודדים שאי פעם שלטו בי, שלטו בי באמצעות העבר הדפוק שלי. אתה היחיד ששולט בעתיד שלי. מכוח אהבתך.
אתה היחיד בעולם שאיתו אני יכולה לחשוב על חיתוך ודקירה ונכות במובן של סקרנות. אתה נרתע מזה כמו כולם, אבל מבין את הצורך שלי להתעסק בזה ולא שופט אותי או נכנס להתקפי חרדה בגללי.
במידות רבות ושונות - אתה האיש היחיד שאני יכולה לצלול איתו לתוך המופרעות שלי. הוא השני שמכיר אותה. אבל אותו היא מרתיעה. אותך לא.
אני מאוהבת בך נואשות. לפעמים זה קשה נורא. אתה היחיד שיכול להבין. באמת להבין.
אוהבת אותך...
יש דברים שאני לא כותבת כאן. אתה יודע. זה מספיק.
אבל יש דברים שאני כן רוצה לכתוב כאן.
כדי לזכור. כדי שהעולם יידע.
כבר לא מתביישת.
לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 17:38
