זה התחיל בדומאכזר. הסנדוויץ' שלו הוגש עם חסה. הוא לא אוהב חסה. ביקשתי להוציא עבורו את החסה והוא סירב. כשאמרתי לו שדום שעומד בדרכה של הסאבית שלו כשהיא מבקשת לשרת אותו, הוא דומאכזר, הוא התרצה.
לשמחתי.
המשיך בדומותק. הגבר היחיד שאני יכולה לשוטט איתו בחנויות לכלי בית והוא יתלהב עוד יותר ממני.
אחר כך דומיעיל. בסופר. אפילו את המטרנה הוא הזכיר לי. (שנים שאני כבר לא משתמשת במטרנה, אבל הוא לא שכח להזכיר לי לקנות... בדיחה פרטית, לא להתלהב)
ואז
דומחרמן. הדום המועדף עלי.
לקבל אורגזמה אחרי אורגזמה - מליקוק, מהידיים שלו, מהזין שלו בכל החורים האפשריים...
ובדיוק כשהוא היה אמור לקבל את המגיע לו... הגיע שומר היער. הוא היה חמוד, השומר... אמר לנו שכדאי שנצא מהמטע כי הוא עומד לסגור את השערים... והמתין ליד השער עד שנצא... בהזדמנות אצטרך לאמר לו תודה 😄
אז חיפשנו יער אחר.
הוא מעמיד אותי עם הפנים מרוחים על האוטו, ברגליים מפושקות.
מגיל 16 בערך לא עשו לי כאלה דברים.
הזין שלו מרחיב לי את החור שאמור להיות צר מדי...
גומרת שוב. ושוב.
ואז הוא (סופסופ) דומקבל.
וחוזרים הביתה. יושבים על המרפסת ושותים קפה. הזוגי שלי רק התעורר... פרצוף מצידו אבל נשיקה לחה מפשירה אותו...
מקשקשים קצת ויושבים לאכול. כל המשפחה. א-לה-פסטורלה.
מצחיק קצת. בעיקר כשעל הלחי שלי מתנוסס איקי לתפארת מדינת ישראל...
ואז, לפני שהוא נוסע... דומקרוע.
כאילו לא השתוללנו מספיק היום...
ישבנו על הדשא לסיגריה של אחרי האוכל... הזוגי מתחיל לשלוח אצבעות בין רגליי...
תוך שלוש דקות ארבע אצבעות חופרות בי - שתיים שלו ושתיים שלו.
הבקבוק היה מיותר, בחיי...
ועכשיו, כשאני כותבת את זה, יושב שם צייתן מתוק ומרוצה עד מאד, שקורא כל מילה בשקיקה (או לפחות עושה את עצמו...) ואני מחייכת. עד גג העולם. וחזרה.
פשוט מאושרת.
מזמן לא לי יצא להגיד - אוהבת אותך. ואותך.
}{
זה היה הפוסט שהיה לי הכי כייפ לכתוב בחיים... לא רק בגלל התוכן... גם בגלל צורת הכתיבה 😄
לפני 17 שנים. 27 באוגוסט 2007 בשעה 20:21
