לפני 16 שנים. 21 באפריל 2008 בשעה 10:06
כרגע צורם קצת.
אני שותקת כי כך בחרתי.
לא מתוך בקשה, תכתיב או דרישה.
פשוט, כי כך נכון לי.
אם אבחר לשבור שתיקה, אשבור.
בלי מצמוץ.
אני שותקת כי אני חשובה לי. כי בחרתי ליצור התחייבות ולעמוד בה.
אני שותקת כי אתה חשוב לי. מאד חשוב לי.
כרגע, השתיקה שלי רועמת. מאד. קולה של השתיקה עושה הרבה רעש.
גם כאב, כן. גם תסכול וסמני שאלה.
ואני בוחרת להתמודד בדרכי שלי. גם אם אני "נראית רע".
וכן, אני נראית רע. בעיני מקורבים לי ובעיני אנשים שאין להם מושג ורוד על מי אני, מי אתה ומה אנחנו.
ועם הכל, למרות הכל, בגלל הכל
אין בלבי עליך.
הן המועט לי- רב.
ככה אני בוחרת.