חייבת למצוא לי תמונה מייצגת, נמאס לי שכולם כאלה מבריקים וצבעוניים ורק אני אפורה ....
* * *
כועסת על הילדים שלך, שלא באו עד היום לבקר, אפילו שאתה ב"מצב", ועלי, שאני ממשיכה להאשים את עצמי בכך ... נמאס לי להצטייר כמו מישהי שעשתה מעשה-בל-יעשה, אפילו שלא עשיתי שומדבר רע.
* * *
אוהבת את המקום שאני לומדת בו - הוא מרגש אותי, הוא מאתגר בצורה מופלאה והוא גורם לי לגדול... תודה לך ב. שאפשרת לי את זה (חייבת להרים לך טלפון ולאמר זאת בקולי שלי).
* * *
מבינה עכשיו שמשפט "מכל מלמדי השכלתי" נוגע ל-כ-ל מלמדי, לא רק לאלה שאני אוהבת ....
* * *
זה נורא קל לנפנף את "אבא" מחיי ולגרום לזה שכל הגברים האחרים ימשיכו להיות בשבילי בדיוק אותו אבא, בלי המרכאות, אבל עם אותו כעס ומשטמה בדיוק... מבקשת סליחה מכל האבאים האלה (חייבת להרים טלפון ולאמר להם בקולי שלי).
* * *
מבינה עכשיו, שכשאני מנסה לתפוס הכל, אני לא תופסת כלום, פשוט כי אני לא שמה לב למי שבאמת חשוב, למי שאני באמת רוצה, למי שבאמת ראוי... (כן, זה נכון, "ראוי" זו מילה מתנשאת... אז מה ??)
* * *
מבינה שכשנופלים אסימונים, צריך לעשות איתם משו, לשבת ולכתוב אותם, זה פחות מחצי עבודה ....
* * *
מבינה כמה אני אוהבת
כמה אני כועסת
כמה אני מתוסכלת
כמה אני עצובה
כמה אני אוהבת.
לפני 19 שנים. 7 בנובמבר 2005 בשעה 21:04