קוגיטו ארגו סום

קטע שהוצאתי מויקיפדיה ונועד כדי להזכיר לעצמי את חטא הגאווה וההיבריס...

כאשר תחושת הערך העצמי של אדם גבוהה במידה ניכרת מן הערך שמייחסים לו רוב האנשים סביבו, ובמיוחד כאשר תחושת הערך העצמי הופכת מנותקת מן המציאות והמחזיק בה אינו מכיר בסתירות בינה לבין המציאות = הגאווה מכונה יהירות. כאשר תחושת הערך העצמי של אדם מיוסדת לא על מעשיו והישגיו אלא על השוואה בינו לבין אנשים אחרים, וכאשר אותו אדם מדגיש את עליונותו, נוהגים לכנות את התחושה התנשאות. כאשר האדם מחצין ומבטא את יתרונותיו ומשתבח בהם, נהוג לכנות תחושה זו בשם שחצנות.

בתרבויות יוון ורומי הייתה הבחנה בין גאווה ראויה של אדם במעשה ידיו, לבין גאווה מופרזת שנתפשה כהחצפת פנים כנגד האלים וכונתה היבריס. במיתולוגיה היוונית מופיע הסיפור על איקרוס, שבנה כנפיים שאפשרו לאדם לעוף. הוא עופף באמצעותן עם בנו דדלוס, אך זה עף גבוה מדי והתקרב לשמש והדונג ששימש להדבקת הנוצות נמס ואיקרוס צלל למימי הים וטבע. ברומא, כאשר נערכו תהלוכות לכבודו של מנצח במלחמה או קרב, נהוג היה לשים לחשן במרכבתו של המנצח כדי שישוב וישנה באוזניו: "כך חולפת תהילת עולם" — סיק טרנסיט גלוריה מונדי — היינו, האדם הוא בן תמותה והתהילה חולפת.

בימים האחרונים אני מרגישה מותקפת... אני מרגישה שהאנשים שבידיהם הפקדתי את הדאגה לעתידי, שפניתי אליהם לעזרה בהקשר הזה, בגדו בי...
ההיבריס שלהם ניכר לעין...
אבל - האם אני נקיה ?
סביר להניח שלא... היבריס... חטא כבד... תשאלו את איקארוס...


ועכשיו אני מבינה מי אתה סיק טרנזיט 😃