לפני 18 שנים. 21 באוגוסט 2006 בשעה 18:45
בדרך להשלמה -
השנים ההן... שנים של אובדן, של הכרה באובדן,
של חיפוש דרך חדשה, של התוודעות למי שאני.
בשנים ההן הייתי... בהתחלה הייתי ילדה מנוצלת.
אחר כך באו מקרי האונס. שנים של הרגשה מלוכלכת.
הרגשה שאם מישהו יידע מי אני באמת, יכלאו אותי,
יסקלו אותי, ימיתו אותי.
אחר כך שנים של להיות שפחה. בהתחלה נכנעת. מצייתת.
לא מתמסרת. קמצנית. כלואה בכיעור שאני.
אחר כך מאסטר. התמסרות. ללמוד לקבל חיבוק.
ללמוד לאונן כמו מבוגרת, לא כמו ילדה.
ללמוד לאמר תודה. ללמוד להרגיש תודה.
אתה לימדת אותי. אתה היית שם כל הזמן. אתה לא זז.
גם היום.
אחר כך שנים של לגדול. ייסורי גדילה. ייסורי גמילה.
להפוך לגבירה בעלת שליטה בחיי.
אחר כך זה עכשיו. את זה אני ממשיכה.
עכשיו שקט.
תודה איש.
אני אוהבת אותך
אני אוהב אותך תמיד תמיד תמיד.