קוגיטו ארגו סום

למשמע דבריה אלה, אבל כל מה שאמר היה: "למה דומה העורב לשולחן כתיבה?"
"יופי, עכשיו יהיה שמח !" חשבה אליס. "אני שמחה שהתחילו בחידות -
אני חושבת שאוכל לפתור את זה" הוסיפה בקול.
"את מתכוונת שאת חושבת שתוכלי למצוא את הפתרון לחידה הזו?" אמר הארנביב.
"בדיוק כך" אמרה אליס.
"אם כך עליך לאמר למה את מתכוונת" המשיך הארנביב.
"זה מה שאני עושה" ענתה חיש אליס. "לפחות אני מתכוונת למה שאני אומרת - וזה אותו הדבר, אתה יודע."
"בכלל לא !" אמר הכובען. "הרי זה כאילו אמרת ש'אני רואה מה שאני אוכלת'זה אותו הדבר כמו 'אני אוכלת מה שאני רואה' !"
"זה כאילו אמרת" הוסיף הארנביב, "ש'אני אוהבת מה שנותנים לי' זה אותו הדבר כמו 'נותנים לי מה שאני אוהבת' !"
"זה כאילו אמרת" הוסיף הנמנמן, שנראה כמדבר בשנתו, "ש'אני נושם כשאני ישן' זה אותו הדבר כמו 'אני ישן כשאני נושם' !"
"זה ב א מ ת אותו הדבר במקרה שלך" אמר הכובען, וכאן השיחה נקטעה.
לרגע ישבו המסובים בשתיקה, כשאליס מעבירה במחשבתה כל מה שזכרה על עורבים ושולחנות כתיבה, וזה לא היה הרבה.



הוקוס אליס פוקוס.

ומחשבה נוספת שעלתה לי עכשיו -
צורה מומלצת לערב חג הסוכות:
מסיבת התה של הכובען המטורף.
ויזוהליה. חיוך.