קוגיטו ארגו סום

זקוקה להוקוס פוקוס שלי
שיעלה מתוך אבקת החלומות.

התעוררתי בתחושה של חמוצ.
סוגשל פאטתיות.
"העולם השאיר אותי בצד"
"העולם לא משאיר אפ אחד בצד, זו את שבחרת לזוז הצידה"

נכון.

אבל מצד שני, יש את אלוהים.
ואלוהים לא מקרין אלי את התחושות האמיתיות בזמן אמת.
וכשאני מנסה להתפלל אליו, לשוחח איתו,
הוא נכנס למגננה.

ומפחיד לדבר כך על אלוהים.
באמת מפחיד.
ואולי באמת זו רק אני ?
אולי אני זו שחושבת, וכך , בעצם, אני לא מצליחה להרגיש ?

עוד סוגשל שקר
ששיקרתי במשך שנים -
"אני מרגישה ש"
אחלה.
אני מרגישה ככה. מה תעשה לי ??
ובעצם
אני כל הזמן חושבת.
ומנסה להסתיר כי אשה צריכה להיות מרגישה, לא חושבת...

והכל באמת נורא קטן -
כולה מה ?
אשה פוגשת גבר
גבר פוגש אשה.
תשוקה. גדולה. ענקית.
העולם רועד.
העולם לא אוהב לרעוד.
זה הוא.
צריך לבחור.
בוחרים.
לשקר.
סבבה. אז ככה זה עכשיו.
כולה מה ?
חצי עולם (או בעצם הרבה יותר מחצי), חי ככה.
רוצה לבדוק גם את זה. סוגשל תחקיר נוסף.



עוד 5 ימים אחשלי.

חמישה ימים.

ואני באמת רוצה לעבוד על יכולת ההכלה.
של כולנו.
שלו, שלך ושלי.
מאמינה שיש לנו את זה.
צריך למצוא דרך.
מבוך זה סוגשל דרך. כשאתה נתקל בקיר, זה מבוכה. כן.
אבל יש דרך.
באמצע גן של פרחי לילך ופיות וגמדים.
ויזוהליה.
קצת שחוק כבר(אולי), אבל נכון, אני רואה.

וודי אלן.
קאט.


<<אני אוהבת את וודי כי הוא לא בורח מפאטתיות. כן, הוא טרחן, אבל הוא הגיע לשיאי פאטתיות מדהימים>>