לפני 18 שנים. 15 באוקטובר 2006 בשעה 7:32
כשאמרת את זה, חשבתי שאתה לא יודע כמה פגעת בי באותה שניה. אבל אתה יודע. אתה בד"כ יודע, גם כשאתה לא מוכן לאמר את זה בקול רם. להתמודד עם עצמך בידיעה הזו.
ועכשיו אני סתם פורקת את זה עליך. הרי זה לא עליך. זה עלי.
אני נימפומנית של רגש.
אמת קטנה מאד.
למה ?
כי מגיע לי אחרי כל מה שנתתי ונתתי ונתתי לעולם.
כי ככה אני.
כי אני אשה ואשה מרגישה, לא חושבת.
כי כשאני מרגישה ומרגישה ומרגישה
אז אני מצליחה לא להרגיש.
ככה זה פחות מפחיד.
בחיי.
