הזמן: עכשיו. אינלי מושג מה השעה, אבל עכשיו הוא הזמן הנכון.
המקום: מול המחשב בחדר השינה.
הדמויות: אני - אנטי גיבורה.
א"ג:
להיות או לא להיות, שאלה של מישהו אחר אבל בזמן העכשיו
היא יותר מטיפה אקטואלית.
חווה עכשיו בלבול, חוסר הבנה, ריחוק, בכיינות ילדותית,
וכעס.
שבירת אחדות הזמן, המקום והעלילה.
הזמן: אתמול. סביבות שבע בערב.
המקום: הבית שלי - המרפסת, חדר השינה, הסלון.
הדמויות: אני - אנטי גיבורה.
אתה - מגלומן בפעולה. מקסים.
דמויות רקע שאסור להזכירן מחמת הצניעות. מקהלה.
אני:
הפסדתי. במשחק. ניחצתי. באהבה.
הרייני לפניך.
אתה:
בחוץ מר. מאד מר.
בפנים מתוק. טעים. מאד מאד נעים.
אני:
מתפתלת, משתוללת, בוכה, נושכת, נבוכה (מאד נבוכה),
קטנה.
מאד קטנה.
נעים.
קשה בטירוף. מדהים.
אתה:
פשוט אתה. שומעת את פעימות הלב. שלך.
מעבר לזה - אתה.
אני:
מתיישרת. תן לי דקה להתחבר אליך שוב.
מחובקת מאד מאד.
העוגיות היו מדהימות. גדלתי.
אתה:
רועד לעשר שניות. שומעת את החשש.
מחובק. מתחבר אלי שוב.
מקהלה:
שמחים לראותכם. אתם חמודים.
את עצבנית, אתה מיותר
אבל
את המנגינה הזאת לא נוכל להפסיק.
שבירה נוספת של האחדות.
הזמן: אתמול. לפניי.
המקום: חדר השינה, במיטה.
הדמויות: ילד
אמא
ילד:
אמא משעמם לי. אני רוצה לשחק.
אמא:
בוא ילד שלי, בוא נשחק.
משחקים.
שעות.
לרגעים לא משחקים.
עיניים
מראות אמת.
ילד:
אמא, כייפ לי איתך.
אמא:
גמלי ילד מתוק שלי.
מתוק.
ישנים.
(טוב, אתה....)
כלומר מה שמו של כל שחקן
ולמה הוא מופיע כאן
אבל ברמז - רק קורטוב
ועם תוספת - בוקר טוב
(סוגשל כותרת מאוחרת עכשיו)
בוקר טוב, בוקר טוב.
מקומרת
לפני 18 שנים. 5 בנובמבר 2006 בשעה 9:38