אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים" העירה אליס "אין לך ברירה" אמר החתול.
"כולנו מטורפים כאן, אני מטורף, את מטורפת"
"איך אתה יודע שאני מטורפת?" שאלה אליס. "זה ברור" אמר החתול, "אחרת לא היית באה לכאן".
-------------------------------
נדמה היה לאליס שמעולם עוד לא ראתה מגרש קרוקט מוזר שכזה: הוא היה כולו עשוי חריצים ותלמים; כדורי המשחק היו קיפודים חיים, המחבטים היו עופות פלמינגו חיים והחיילים שהתכופפו בעמידת גשר, שימשו שערים.
הקושי העיקרי שעמד שעמד בפני אליס היה להשתלט על הפלמינגו שלה: היא הצליחה לתחוב את צווארו בנוחות מתחת לזרועה, כשרגליו תלויות, אבל לרוב ברגע שעלה בידה לישר יפה את צווארו וכבר עמדה לחבוט בראשו בקיפוד, היה מיד מפתל את צווארו לאחוריו ומתבונן ישר בפניה בהבעה נבוכה כל כך, שלא יכלה שלא לפרוץ בצחוק רם; ורק עלה בידה לכופף את ראשו כלפי מטה ועמדה להתחיל שוב, היתה מגלה למגינת ליבה הרבה, שהקיפוד פרש את רגליו והיה מתרחק ממנה בזחילה: ומלבד כל זה, בכל פעם שעמדה לשלח את הקיפוד לאנשהו, לרוב עמד בדרכה חריץ או תלם, ומאחר שהחיילים-השערים היו תמיד קמים ומתרחקים לאזורים אחרים של המגרש, הגיעה אליס במהרה למסקנה, שזהו משחק קשה עד מאד.
אליס. חברהשלי.
לפני 18 שנים. 5 בנובמבר 2006 בשעה 12:17
