קוגיטו ארגו סום

ובתוקף תפקידי, הריני למסור:

אני לא אוהבת שנותנים לי הוראות, גם לא בטון הדיבור או הכתיבה
ואפילו אם מציירים :)) כזה אחרי כן...

אני לא אוהבת שמניחים הנחות לגבי מה שהייתי אומרת/חושבת/עושה
ועוד מפחות אני אוהבת
שע"ס הנחות אלה פועלים מבלי ליידע אותי...

אני לא אוהבת שמערבבים "חוש הומור" עם אמירות
רציניות ומפחיתים בכך מערכן של האמירות הנ"ל.
חוש הומור הוא דבר חשוב, אולי הכי חשוב,
אבל הוא לא כיסוי ולא מקום של התחמקות מהאמת.

זה בערך הענין, או יותר נכון לאמר - תמציתו....

הבחירה אם לדבר היא שלך.
כשאתה תוכל להבין
שכשאתה אומר דברים אמיתיים ונכונים אני מחייכת
וכשאתה מתרחק ממני ו/או מהאמת אני מצליפה
ואני עושה את שניהם טוב
ובאה מאהבה, אמיתית,
יהיה (ויש) לנו על מה לדבר.

אז...............