קוגיטו ארגו סום

אני נורא מתגעגעת
וכואב לי
והזכרונות עדיין במצב של מציקים
ולא של נעימים
ואני רוצה כל כך לכתוב לך
ואני לא יודעת אם מותר לי
וזה כל כך לא בסדר
שאני בכלל צריכה לשאול אם מותר
כי זה נובע רק מפחד,
התחושה שאסור לי
והכל כל כך רגיש וכואב ומפחיד
ואני נותנת לכל הרגעים לבוא אלי
ואני יודעת שמותר לי גם לצחוק
אבל בכל זאת מרגישה אשמה
ומצד שני מתריסה
כי מה שעשית פשוט מעורר התרסה
ואני גם דואגת לך, כי נראית כל כך מיוסר
ואני רוצה שתבוא ותחבק אותי
ותגיד שהכל עבר
שזה היה תעתוע והוא נגמר
ואני יודעת שזה לא אפשרי
הפערים עמוקים מדי
ובדבר אחד צדקת -
כרגע, זה לא ישתנה
זה יכול להשתנות רק אם שנינו, כל אחד בנפרד
ישתנה
אבל אחרי יום שני,
אני כבר ממש לא בטוחה שאני רוצה
ואני יודעת שאתה מרגיש אותו הדבר
ושההסתכלות שלך על אני -
על זה שאני מבזה אותך, משפילה אותך, צועקת,
לא מודה לך ולא מסוגלת להיפרד
היא ההסתכלות חד צדדית
רק בגלל העובדה שאתה כואב מדי
ולא מסוגל כרגע להסתכל על אתה
ובעצם שנינו אותו הדבר בשקר הזה



ואני כל כך אהבתי אותך
ולא יכולה עכשיו
לאמר
אוהבת
וגם לא יכולה לאמר שלא

מתגעגעת ברמות של טירוף, ברמות של כאב בשורשי השיער.


ובוכה.