קוגיטו ארגו סום

מזהה את הגרעין, אולי...




כשהכרנו
הייתי סוגשל ברווזון
מכוער
לפחות בעיני עצמי.

אתה היית מקסים -
חזק, יפיפה, בעל בטחון.

אמרת שאני מקסימה גם,
קראת לי מדהימה
לא האמנתי לך.
לא כי חשבתי שאתה שקרן,
פשוט לא יכולתי להאמין.
בכל פעם שהבטתי במי האגם
ראיתי כיעור.

ואתה נתת לי מרחב.
גרמת לי להרגיש שאני יכולה, לפקוח את העיניים.

וגדלתי.
המון.
התחלתי להאמין בעצמי. להעיז.
ועודדת אותי, כל הדרך.

ואז
ניסיתי לצאת לשיט הראשון שלי
בחברת ברבורים.
אתה
עשית את עצמך מפרגן. האמת היתה שכנראה בכלל לא הבנת.

כשהפכתי לברבור
אתה הלכת.


אני כועסת
אבל גם מאד מאד
עצובה.