קוגיטו ארגו סום

כל אחד חולם על בית
ובסוף יש רק פזמון
לפעמים השיר הוא גם מקום



יושבת וגוזרת
קטעי תמונות וזכרונות.
ועוטפת במסגרת,
ואוספת מסקנות.
מרתון שלא נגמר.

זוהי תחנת ביניים
ועוצרים השעונים,
מביטים לתוך עיניים
איך אנחנו משתנים.

את המעגל עשינו
כדי להיות מרובעים.




שוב הדמעות על האיפור
המסכה נושרת
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך

כל הקסמים תמו חלפו
כובע מעוך ריק משפנים
כל הצופים כבר קמו
כל התשואות נדמו
פרחו היונים.

גם האמת, גם הבדיה
מה שהיה, כמו לא היה

ורק אתה עדיין
.