קוגיטו ארגו סום

פעם קיבלתי את השיר הזה במתנה
ועכשיו
אני נותנת אותו לך...
(לא רצית לשמוע, אזעכשיו תוכל לקרוא)



אינך יכול רק לקבל

אתה צריך גם לתת...
כך אמרו לי פעם ומאז
אני נותן אהבה,
נותן מגע,
נותן תחושת בטחון לאלה שלידי,
נותן שקט לאלה שלא רוצים בי,
נותן מרחק לכל מי שמתרחק,
נותן יד למי שעומד להחליק
וליפול.
נותן, מדי פעם, דין וחשבון
לעצמי
על מעשי ועל אמירות נדושות,
שיוצאות מפי ואין בהן משמעות
ואין אמת.

נותן חופש לילדי,
נותן זכות קדימה להולכי רגל
ולמי שבא מולי.
נותן לפעמים לדמעות לצאת,
אם הכאב מתחיל לחנוק...

אבל דמעות של אחרים
אני מקבל ואוסף
אוסף ומקבל כמו הקמצן במחזה של מולייר.
כל חיי אני נותן
עד שאינני עוד בטוח
מתי לקבל זה כמו לתת
ומתי לתת זה כמו לקחת.

אמרו לי פעם אמירה נדושה
והיא חרוטה על בלבי כמו גרפיטי
שעל הקיר המרכזי.
אבל אני
אחוז דאגה יומיומית:
אולי לא שמעתי נכון ?
אולי אמרו לי עוד משהו ?
מעבר ללקבל ומעבר ללתת
ומעבר לקיר ?