קוגיטו ארגו סום

לא פעם בייאושם
הם מחשיכים לרגע,
ליקוי ירח
וליקוי חמה.
אך במרדף הזה
הם מאירי שמיים,
שבויים במסלולם
בלי נחמה.

צל הירח
אל פני השמש נמשך.
תמיד בין יום ובין לילה,
נוגעים שם למעלה,
וזה לא די לו, לא די לה -
רק לרגע והלאה.
וכך כל יום, שנים אין ספור,
הוא מת באורה,
היא באורו.
שקיעת זריחה ורודה,
אהבה אבודה.

* * * * *

היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,
צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,
להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".


בדיוק סלח לי, לא רציתי להכאיב.
לפעמים כשהולכים לי, אני אבודה בתוך תוכי.
ערב בלי ירח, עד שהגעת היה אנוש.
נהייתי קצת שמחה, אין בכל יום הזדמנות.

* * * * *

המלכה תבקש
ערמונים מהאש
והמלך יכתוב זכרונות
המלכה תבקש
ערמונים מהאש
והאש תדעך בארמונות

* * * * *

יש רגעים בהם אדם שוכח
לאיזה חוף של החיים שטים ימיו,
ולילותיו ברוכים כמו אורח
שתרמילו מכיל רק את חלומותיו.

* * * * *

גברת כבר טיילה עם האדון כמעט
היא אהבה אותו כבר נתנה לו יד,
הלילה חם היה, ירח שט
על האדון כמעט והגברת כבר




ליל מנוחה.