קוגיטו ארגו סום

יכולה לכתוב פוסטים
שלגעגוע
לך
שממריא לארץ רחוקה.

נכון
"זה רק עד יומשלישי"
אבל
זה כל כך לא צפוי
וכל כך געגוע
שתמיד שם
רק שעכשיו
הוא מקבל סוגשל לגיטימציה...

פתאום חושבת
למה כל כך קשה לי, לנו,
לקרוא לילד בשמו -
למה אני כל כך מתביישת, למה כל כך קשה לי לאמר,
"אני אוהבת אותך"
וזהו.
להשאיר את זה כך,
בלי להגדיר, בלי לפרש, בלי לנסות להסביר או לסבר אוזנו של מישהו....

ועוד משו -
נורא רוצה לצעוק עכשיו את השם שלך
לא את הניק
לא את הכיסוי
לא את העובדה שאנחנו לוממש "זוג"

רק את השם העירום שלך
לצעוק

לשמים.



למר מתוק.
בפעם הראשונה בלי פחד.
(אולי בגלל שאתה רחוק ואולי בגלל משו בתוכי שהשתחרר עכשיו)