קוגיטו ארגו סום

"תגידי מותק, בא לך לסאשן קצת את העבד שלי?"
לא הופתעתי כשאמרת לי לא. מעולם לא אהבת לשלוט, בטח לא כשאני היא זו שצופה.
מה שהפתיע אותי היו העיניים הנוצצות שלך. כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת ?
"ומדוע זה לא, שפחתי?"
"אני לא יודעת לשלוט, גברתי"
כך את בקולך השקטשקט.
"ומי אמר שאת תשלטי, שפחה?"
"אף אחד גברתי. אבל יש עוד משהו... מותר לי להסביר?"
"כמובן מותק שלי. האם אסרתי עליך פעם להסביר לי משהו?"
"לא גברתי. תודה לך.... זה פשוט, את יודעת, אני לא רוצה להיות עם מישהו אחר... את יודעת שירון ואני רק עכשיו חזרנו ואני לא רוצה להיות עם גבר אחר..."
פרצתי בצחוק.
ראיתי שאת קצת נעלבת מהצחוק שלי, אבל את היית כל כך חמודה באומללות שלך שם...
"אבל מי אמר, מתוקה שלי, שאת צריכה "להיות" איתו?"
סמני השאלה על פנייך היו ברורים מאד...
"כל מה שאני רוצה הוא, שהוא יבוא הנה, נניח מחר בערב, וניתן לו קצת לשרת אותנו. את יודעת – להכין ארוחת ערב, להגיש, להביא לנו מאפרה נקיה, להחליש את המוזיקה..."
"את מתכוונת למלצר, גברתי."
"כן מתוקה שלי, סוגשל מלצר. זה נשמע לך רע?"
"זה נשמע נהדר, גברתי... אבל... האם הוא יסכים? האם הוא לא ייצפה לקבל משהו ממך?"
"שפחה! את רוצה להרגיז אותי?? יסכים?? ייצפה?? מי את חושבת שהוא?"
את שותקת. נזופה. כל כך יפה....
"דברי שפחה. עני לשאלתי."
"זו היתה טעות שלי, גברתי המקסימה."
"יפה. אם כך סיכמנו? מחר בערב, כאן?"
"כרצונך גברתי"
"את בוטחת בי מתוקה שלי? את בטוחה שלא יאונה לך כל רע?"
"אני בטוחה גברתי. אני אוהבת אותך."
"ואיפה יהיה ירון?"
"הוא חוזר מאוחר. לא יהיה בבית לפני חצות, גברתי."
"יפה מותק שלי. אז נפגש מחר. את לא צריכה להכין שום דבר מיוחד, חוץ מאשר את ההופעה הרגילה שלך – לבשי בבקשה את השמלה הורודה, החדשה והיי יפה כמו תמיד"
"כן גברתי."
אוי, כמה אני אוהבת את הקול השקטכנוע שלך... כמה אני אוהבת לשמוע את הצפייה בקולך הזה....
תמיד פנטזת, גם בקול כשהתבקשת, על לצפות בי שולטת באחר. תמיד היה לנו ברור שזה יהיה גבר ולא אשה נוספת. ככלות הכל באהבה כמו שלישלך, אין מקום לאשה נוספת...
ועכשיו, כשאת נתונה בזמן הכל כך קשה שאת עוברת, הרגשתי שזה יהיה נפלא אם אוכל לגרום לך לשכוח, לכמה שעות, את המשברים והבלאגנים.
וחוץ מזה, גם העבד החדש שלי, איב, הגיע לשלב החשיפה באילוף שלו ומולך זה היה מקום נפלא לחשוף אותו לראשונה.
"אני חייבת לזכור את שוט המחבט, הוא לא נמצא בתיק שלי" מלמלתי תוך שאני מכבה את האור...
"הכל בסדר?" שאל אותי זוגי ואלופי, הוונילי להחריד, אך הכל כך אהוב שלי.
"הכל נפלא" החזרתי לו תשובה, חבקתי אותו ונרדמתי כשחיוך גדול על פני.
ומחר יהיה עוד יותר נפלא, מסתבר.







אהמ אהמ......



הבהרה חשובה מאד: לשמות ולניקים המופיעים בספור, אין קשר, דמיוני או מציאותי, למסופר.