קוגיטו ארגו סום

הצלצול הראשון בפעמון הדלת היה קצר. השני מעט ארון יותר.
חייכתי לעצמי: "האימונים הוכיחו את עצמם." איב צייתן למופת.
"שפחה..." אני מפטירה בשקט.
את מזנקת לדלת במהירות כה רבה ששובל השמלה מתנופף מעט ונכרך על רגלך השמאלית.
שוב גרמת לי לגחך.
מהכורסא הנוחה בסלון ביתך, אני צופה בך פותחת את הדלת לרווחה.
שניכם עומדים שם למספר שניות, נבוכים ומשפילים מבט.
"על ארבע, איב" אני מסננת בשקט אך באסרטיביות המתבקשת.
"ואת מתוקה שלי, סגרי בבקשה את הדלת ובואי הנה, שבי לרגליי."

* * * *

כמה שעות אחרי.

את ישנה, כמו תמיד אחרי סשנים מאומצים.
אני אוהבת לצפות בך כך. כל המתח שגר בין עינייך באופן קבוע כשהן פקוחות, נעלם ואת שוכבת שם על ציפית הסאטן הורודה, שערך מתפרע לכל עבר ואת כל כך רגועה.
אוהבת להחזיק את ידך בזמן שאת נרדמת. אוהבת את המבט הכנוע והמעריץ שאת תולה בי, בלי להוציא מילה מהפה, ושתינו יודעות שתוך רגע את תעצמי את העיניים ותירדמי כשאני בחלומותייך.
אני יוצאת בשקט מחדרך והולכת לסלון.

איב יושב בקצה הספה, מקופל, דרוך, אבל נראה מרוצה ואין בו שום פחד.
אני מתיישבת לצידו ושולחת יד לירכו.
הירך מתכווצת לשניה אבל מיד מתרפה כשאני מניחה את ידי בעדינות וולא כל מתח.
"אתה מאוכזב בייבי? רצית שאצליף?" אני שואלת בחיוך אך בקול שקט ורציני.
הדבר שמטריף את איב באמת אצלי, הוא לא ההצלפות שלי או ההוראות שאני מחלקת.
הדבר שמטריף אותו הוא חוסר ההצלחה שלו לקרוא אותי כמעט לעולם, אלא אם אני בוחרת להראות לו.
"לא גברתי. ממש לא מאוכזב."
ידי התרוממה ונחתה על ירכו בכבדות.
"אתה משקר לי, איב. למה אתה חסר בטחון? קרה משהו?"
"אני לא משקר גברתי. את יודעת שאינני משקר לך. אפילו לעצמי אני לא מצליח להסבי..."
והדמעות כבר מציפות את עיניו.
"איב בייבי, תירגע בבקשה. אני פה. אני לא הולכת לשום מקום. אתה יודע שעכשיו הוא הזמן שלך"
"תודה גברתי"
הבכי לא איחר להגיע. פריקת המתח. הסשן לא היה חזק או מיני, אבל המאמץ המנטאלי שדרשתי מאיב היה לא קטן. זה היה הסשן הראשון שלו בנוכחות אדם נוסף. ובנוסף – הוא נחשף לתחרות קשה על תשומת ליבי.
(למרות שאף אחד הוא לא באמת בר תחרות מולך, יקירתי, אבל עבור איב את היית סוגשל יריב, שהוא נאלץ להתמודד איתו.)
אני מחבקת אותו קלות ומנגבת את דמעותיו בידיי.
"אני אוהב אותך, גברתי"
"גמני אותך, איב. אתה צריך ללכת עוד מעט, אתה יודע... רוצה לשתות איתי קפה?"
הוא קם והולך למטבח.
תוך שלוש דקות אנחנו יושבים חבוקים ולוגמים מהקפה.
"נהנית חמוד שלי?"
"מאד גברתי. היה לי קשה אבל כייף."


כשהערתי אותך, כמה דקות לפני שירון הגיע מהעבודה, היית רעננה ומחוייכת.