סיפור המכולת
הוא נולד למשפחת קימל עצוב ומיותר, ומיד שינה את שמו ליודוקוליס ליפשיץ כפעולת תגמול.
הוא נולד בכפר כל כך קטן, שאם הייתה שם חתונה,אז החתן היה גם הכלה.
אביו ואימו היו הוריו היחידים, דבר שהשפיע עליו קשות למשך כל חייו.
הם כמובן ניסו לעודד את בנם המיואש ואמרו לו:
"התעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע".
אז הוא התעודד, והמצב באמת נהיה יותר גרוע.
מול ביתו הצנוע, היה צריף דל ורעוע, ובו גרה ילדה דלה ורעועה.
כל יום היא הייתה משחקת ליד ביתה בתופסת, לבדה. ויודוקוליס היה מבחין בה בפה צוחק,
אך היא הייתה מביטה בחיוך שביר, ובקול רך ועדין אומרת לו "חליק!!!".
קראו לה סילביה באמפר, אם קראו לה, כשקראו לה.
אך המזל אזל ואסון מצער תקף את משפחת קימל: אביו של יודוקוליס שהיה אלוף אסיה בדוק,
נפצע קשה לאחר שנפל על דוקיו. לשמע השמועה הנוראה חלתה אימו של יודוקוליס במחלה
וטרינרית קשה, וגדל לה זנב. יודוקוליס הבין שעליו לשאת את עול המשפחה על כתפיו,
הוא לא היסס לרגע, וברח מהבית.
הוא נדד ימים ולילות, ללא אוכל, ללא מזון וללא כלום. עד שיום אחד, הבחין בזקן עומד
על אם הדרך ובוכה. שאלו יודוקוליס בפה צוחק:
"מה לך זקן כי תבכה ללא מעצורים???"
אמר לו הזקן בפה עונה:
"הלכו לי הברקסים! חוץ מזה יש לי קוץ ברגל."
הוציא לו יודוקוליס את הקוץ, ושם לו חדש.
הזקן אמר: "איי!!!!"
ונעלם..
אותו הלילה שכב יודוקוליס על אם הדרך, והיא נתנה לו. ובעוד קורי שינה וסתם לכלוך
עוטפים את פניו, דמותה של סילביה באמפר, הילדה הקטנה מהכפר הקטן, אהובת נפשו, צצה
ועלתה אל מול עיניו, לבושה במכנסי התעמלות, נעלי פלדיום ותחבושת אלסטית,
שיערה הנושר התרומם ועף לו ברוח, ידיה הושטו לעברו וכמעט נגעו בו ופתאום…..
פתאום הרגיש יודוקוליס יד רכה מלטפת את כל גופו. הוא פקח את עיניו בפה צוחק, ולצידו
מצא את הזקן, והוא מאוד מאוד מאוד חברותי. פנה אליו הזקן אליו ואמר לו:
"אם תמשיך ככה, תרחיק לכת יא שמנדריק! בנה לך מכולת,ושם תמצא את אושרך!!!"
לא עברו עשרים שנה, עברו חמש עשרה, ויודוקליס ניצב מעל הדוכן, בעל מכולת גאה ומאושר.
ומדי יום ביומו, ולפעמים גם באמצע השבוע, הייתה באה אליו סילביה באמפר,ובקולה העדין אומרת לו:
"יש`ך איזה שמנת, לבן??? והולכת לדרכה."
"גבינה 9%?" והולכת לדרכה.
19%? והולכת לה לדרכה!!!!!!!!!!
ואז עלו המחירים, והקונים הפסיקו לבוא. ואבק כיסה את החנות, ועכבישים וג`וקים מצאו
את ביתם מול הלחם והחלב, הלבן והשוקולד, היין והמצופה, ופניה הזוהרים של סילביה
באמפר לא נראו שוב ליודוקוליס, רק הזיכרון נשאר.
ובלילות חורף קרים, יושב לו יודוקוליס עצוב ומיותר ושר:
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה מהמכולת,
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה קונה שם סולת.
והיא נתנה לי להחזיק לה
את הקרמבו
וגם ביקשה ממני בקבו...
קים של טמפו.
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה מהמכולת.
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה קונה שם סולת
אני זוכר אותה קונה שם
לחם קימל,
אני זוכר אותה מזמן מ....
כיתה גימל.... גימל.
גימי דומני אנד אייל ניב יו מי
הר תבור את הכביש ותחזור למכולת,
קולט גלי צה"ל וקולט עליה
מרוסיה (כבר באים)
כפר שמריהו.
אני זוכר אותה,
אני זוכר אותה מהמכולת.
אני זוכר אותה,
היה לה פה ואף כמו תרנגולת.
והיא אמרה שהיא אוהבת
מנדרינות,
וגם אוכלת את הקליפות של
קלמנטינות... טינות.
תן עוד שמנת ותן חמאה זה
אין לך כסף אז לך הביתה,
מ`הייתה עושה אם נולדת שנה
לפני שהמציאו את המכולת???
מכולת?
הולכת למכולת וקונה שם תרנגולת,
והולכת למכולת וקונה שם תרנגולת.
גימי דומני אנד אייל ניב יו מי
הר תבור את הכביש ותחזור למכולת,
קולט גלי צה"ל וקולט עליה
מרוסיה (כבר באים)
כפר שמריהו.
הווו הווו מהמכולת
נהה הא קונה שם פסולת
הווו הווו מהמכולת
נהה הא קונה שם פסולת
הווו הווו מהמכולת
נהה הא קונה שם פסולת
וכך יושב לו יודוקוליס ליפשיץ, עצוב ומיותר.
והדמעות זולגות מעיניו ללא הפסק,
ללא הפסק, ללא הפסק, ללא הפסק,
זה לא עסק, זה לא עסק, זה לא עסק,
היא לועסת, היא לועסת ולועסת ולועסת,
זה לא יוסף, זה לא יוסף, זה לא יוסף זה לא יוסף זה לא
יו-סף! זה לא יו-סף! זה לא יו-סף! זה לא יו-סף!
וזהו זה, וזהו זה, וזהו זה!!!
חגשמייח.
אה, וגם זה, למי שלא בא לו לקרוא.... כן, כן, אני יודעת, כבר קראתם, אבל מה 'כפת לי ?
אוהפת.
מאוט.
