קוגיטו ארגו סום

"המשיכו לחלוף על פני החלונות הפתוחים", לחשנו זה לזו.
כאשר שבנו לבסוף למלון ניו המפשייר, בנין האופרה עדיין ניצב במקומו - בטוח. לזמן מה, בכל אופן, חשבתי.
"בטוח יותר מאתנו",אמרתי לפראני. "בטוח יותר מאהבה".
"תן לי לאמר לך, ילד", אמרה לי פראני, כשהיא לוחצת את ידי. "כל דבר בטוח יותר מאהבה".

...על כל פנים, כעבור שנים, נקבל פראני ואני את "תכסיסי האהבה" בדואר מלילי הקטנה והיקרה, ולילה אחד נקרא אותו בקול רם זה לזו בטלפון.

תכסיסי האהבה

אך התימרונים האלה למנוע
את מגע הידיים,
התזוזות האלה להעסיק את העיניים
בחפצים פחות יותר נייטרליים
(כפי שהכבוד מצווה לעת עתה)
בקושי ימנעו את נפילתם.

תרופות חריפות יותר דרושות.
הם כבר גילו
שאף אחד מתכסיסיהם לא הצליח,
ולא היה מצליח, לא,
גם אם היו עיניהם מתעוורות פתאום
וידיהם נכרתות במרפק.

אכן, תרופות חריפות יותר היו דרושות. אילו נכרתו ידינו במרפק, פראני ואני היינו נוגעים זה בזאת בגדמים - במה שהיה נשאר לנו, עם עיניים או בלעדיהן.



ספר על תשוקה וקינקיות.
(כאילו שצריכה גירוי נוסף....)