קוגיטו ארגו סום

בתשובה לשאלה...

בתחילה דקארט הגיע לעקרון אחד: אני חושב - משמע אני קיים. בלטינית: cogito ergo sumלכן מכנים משפט זה בקיצור הקוגיטו.

דקארט הסיק כי הוא יכול להיות בטוח שהוא קיים, אך באיזו צורה? הרי אנו רואים את גופנו דרך שימוש בחושים, אשר הוכחנו כי אינם מהימנים. אם כך, ניתן רק לומר שאנו "חושבים דברים"; משמע, מחשבה היא התמצית והדבר היחיד שבו לא ניתן להטיל ספק, למעשה, כך הוא טוען, זה התחום היחיד בו ל"שד המתעתע" אין השפעה - שכן אינו יכול לגרום לנו להאמין כי אנו חושבים, בעוד איננו.

למעשה, דקארט טוען כי תודעת האדם מסוגלת להטיל ספק בכל גורם במציאות החיצונית: בקיומם של עצמים, בהיסטוריה, בגוף עצמו ואף בעקרונות הפיזיקה, החלל והזמן. כל אלו עשויים להיות אשליה, שכן האדם משיג אותם אך ורק דרך התנסות חושיו, התנסות אשר אין לאדם ערובה לגביה כי היא אכן מצביעה על מציאות תואמת.

אולם, ברגע בו תודעת האדם מטילה ספק בעצם קיומה, היא מטילה ספק בעצם הטלת הספק (שכן הספק מוטל על-ידי התודעה) וטענה זו היא בגדר פרדוקס. למעשה, גם אם אתה מטיל ספק בהטלת הספק, אתה בכל זאת מטיל ספק ועל כן בין כך ובין כך אתה חושב. בכך, למעשה, מוכיחה התודעה את קיומה.

מכאן הסיק דקארט, כי עצם המחשבה (אני חושב או אני מטיל ספק) מוכיחה את קיום האדם החושב אותה (משמע, אני קיים), שכן המחשבה אינה יכולה להתקיים בפני עצמה, אלא על ידי תודעה היוצרת אותה.
וזאת בדיוק, ההוכחה שביקשת ואני בוחרת להביאה כאן...


ולשאלתך הפרטית:
מי שמכיר אותי, וגם אתה כבר כנראה, יודע שאחת מתכונותיי הבולטות הוא האנרכיזם שלי.
יותר בכוח מאשר בפועל, אבל כמשהו משמעותי עבורי.

קוגיטו, במשמעותו העמוקה, יוצר אנרכיזם כהלך מחשבה. זה החלק שאליו התחברתי.