קוגיטו ארגו סום

"ואם אהיה מה שאתה משתוקק לו,
האם תהיה שם ?
האם תוכל ?"

"אני אהיה שם. אני אוכל."

* * * * *


"אתה באמת קרנף ?", שאלתי.
הוא לא ענה.
חיכיתי.
הכאב הכי גדול הוא הכאב שבהמתנה. את הכי חשופה שם, כשאת תלויה בתשובה שלו. במשך הזמן שיעבור עד שיענה. וברור לך - הו, כמו ברור לך - שלא משנה כמה את יפה, כמה את חכמה, כמה את טובה, אפילו לא כמה הוא רוצה אותך, שום דבר לא יתרחש עד שהוא יענה.

עברו כמה ימים.
המצב שלי נע בין שעשוע מעורר חיוך לבין תחושת חדלון בטעם-מתכת-בפה.
באמצע סערות אינסופיות.
חרמנות של צורך באהבה והשתוקקות לכאב.

פתאום, מאמצע שומקום, באה תשובה:
"כן. הכי בטוח שאפשר להיות".

ואני ידעתי שזה היה טקס ההתקרנפות הפרטי שלי.