לפני 17 שנים. 29 במאי 2007 בשעה 12:05
"אל תסעי עכשיו, משוגעת."
"אני יוצאת. יצאתי."
*****
אחרי הרבה זמן, למדתי ממך את תכונותיו של קרנף:
נאמנות לזוגתו, שקט נפשי שבא מהגודל והחוזק, היכולת לרבוץ בשמש באמצע בריכת מים ולהראות כאילו אין מחר ובו בזמן להיות דרוך וקשוב ומגן על שלך.
החיים נראו טובים כאשת קרנף.
היית יוצא למסעות הצייד שלך וחוזר אחרי כמה ימים רעב, מותש ושלי. כל כך שלי.
אז לא ראיתי את הערבוב המסוכן בין רכושנות לאהבה.
לאט לאט, הדבר החשוב ביותר, לדעתי גם בשבילך, היה להיות האחד של השניה ולהיפך.
כאילו כבר לא היינו זו לצד זה, אלא זה בתוך זו. ולהיפך.
כאילו הדבר הכי חשוב זו ההדדיות.
היה לנו טוב באותן שנים. הגורים היפים והחסונים שלנו גדלו. השקענו בהם.
לא ראינו את הסכנות. לא יכולנו לראות.
היינו עסוקים בתשוקות שלנו.