לפני 17 שנים. 18 ביולי 2007 בשעה 20:35
הפרפרים הענקיים האלה,
התעופה הזו מזווית לזווית...
אתה עושה לי לבכות
ושניה אחר כל לצחוק.
אתה עושה לי להיות כל כך קטנה
וכל כך ענקית.
ואז אני אומרת משהו,
הזוי, מטורף, שרוט, קרוע
ואתה אומר
"טוב".
ואני נמסה. ממש.
נוזלת. נשפכת.
לא מבינה כלום.
כמו שאמר לי היום איש אחד מאד יקר ומאד חכם:
"קוגיטו ארגו משיגענא"....
אני קרועה עליך.
