אין לי אף מילה שיכולה לנחם באמת שאין לי.
את במודע הכנסת את עצמך לזה.
במודע נכנסת לכלוב הזה ונעלת עם המפתח הזה, שנמצא בידו הגדולה.
אין אף מילה שיכולה לנחם כי את בחרת את זה.
את רצית שיאחז בך.
בדיוק כך.
רצית שהוא יקח ממך את עצמך,
רצית להקדיש את חייך למענו.
במודע הכנסת את עצמך לזה,
למערכת היחסים הלא רגילה הזאת
ופשוט נכנעת לו.
נתת לו את המוח שלך הזה המרצה והדפוק הזה
ואיבדת את עצמך.
לגמרי.
גרמת לעצמך להאמין ולחשוב שאת זה כל העניין פה
למרות שכל פעם מחדש דאגו להסביר לך שאת לא.
מי את בלעדיו?
מה המשמעות שלך בכלל?
את,
הרצונות שלך,
והרגשות הדפוקים האלה שלך.
אף פעם לא באמת היו משנים.
מה היה צריך לקרות כדי שתביני?
במודע ובמו ידייך,
לקחת את עצמך השלמה, הבטוחה והיפה
ושברת לאלפי חתיכות קטנות.
את אפשרת את זה,
בפאקינג מודע!
ובגלל זה,
אך ורק בגלל זה.
אין לי אף מילה שתוכל לנחם. באמת לנחם.
ולמרות שאת כבר לא שייכת לך
האחריות עדיין כולה שלך.
אין לי מה להגיד,
כל הכבוד.
