מכאן. אין דרך חזרה.

יש לי ווידוי:

אני אוהבת מראות 

אם חושבים על זה יותר לעומק 

ועם קצת מיץ אומץ

כן.

יש לי פטיש למראות . 

אחשוף אותכם לפנטזיה. שלי:

מבוך מראות.

כן כן כזה כמו בלונפארק. שהיה פעם. מבוך שאתה לא יודע לאן ללכת. כי הכל משתקף. 

שם באמצע המבוך. 

שם הייתי עושה. סשן. אהבה. מיזמוז. תשוקה. 

זאת הפנטזיה. 

וכשמה כן היא פנטזיה.

למציאות:

בחדרים בהם. יש קיר. תקרה. קטע גדול . עם מראה. זהו. זה קונה אותי . מחרמן אותי. גומר אותי.

הרגע האחרון שאני זוכרת

מתוך מראה:

זה את המלכה שלי. 

משחקת עם הנרות שלה והשעווה שלהם עלי. מרקידה את הנרות . למטה למעלה לצדדים. רחוק וקרוב לעורי. איזה יפה זה. איזה יפה היא. כמו פייה שמפזרת את אבקת הקסמים שלה עלי..עלי, ועל הנשלט שליידי..

איזה כיף זה להסתכל. 

המראה מאפשרת יותר מאפשרת אחת לחוות את הרגע. בנוסף להרגשה עצמה היא מאפשרת גם את החוויה של הצפייה. לראות את הסיטואציה מאוד נקודה. וכמה שהיא יפה. מזווית נוספת.

המראות שאני רואה מתוך המראות .זה מרעיד את הגוף שלי מבפנים.

התמונות האלה שאני רואה. נצרבות לראשי כמו זיכרון מתוק. כזה שלא אשכח. 

אז ארים כוס לחיי עוד זכרונות מתוקים. מתוך מראות . על הקיר על התקרה . ובכל מקום.

ובמיוחד עם המלכה שאני שלה. ❤️