מאז אותה השבת לא כתבתי מאום.
קיבלתי נוקאאוט.
בוקס.
בוקס. בוקס. בוקס
בוקס בבטן. בלב. בכל מקום בגוף. כזה שקורע את כל האברים הפניימיים. הלם. חודש שלם. של הלם.
ושוב הלם. ושוב הלם.
ושוב.
הלם.
ושקט.
דממה.
ואז לאט לאט. לאט. בחודש שלאחר מכן מבינה , שצריכים להתחיל ללמוד לחיות מחדש. מנסים לנשום. נשימות קטנות.
עם ההבנה
שזאת צלקת שתישאר לנצח.
ויקח לה זמן, אם בכלל, להגליד.
מאז אותו הבוקס.
בכל הנוגע לbdsm.
היה לא. לא . ולא. לא כתבתי כאן.לא נכנסתי לכאן. לא נפגשתי עם זאת שאני שייכת לה. לא ירדתי על ברכיי. לא היה לידי את השותף להערצה שירד על ברכיו ליידי ברגל השניה. לא הצטלבו מבטינו בזמן שאנחנו שרועים על הרצפה , לא הסתכלתי במבט מעריץ. משתוקק. לא חייכתי חיוך שובב. לא הרחתי. לא הרגשתי את המגע.
זה הרגיש פשוט לא.
אבל מה שכן היה זאת תמיכה, אוזן קשבת , דאגה , עידוד , תקשורת , התעניינות, בכי, צחוק, וכן מבלי להתראות הרגיש לי שהתקרבנו. לא בצורה הפיזית , וגם לא בצורה המנטלית , אולי קצת מנטלית. אבל בעיקר בצורה הרגשית. החברית. משהו שמחזק איזה שהוא בסיס. בסיס של אמת קרובה.
ההבנה הזאת. שכרגע הכל Hold. ו..יקח זמן. עד ש.. הדברים יחזרו , אם בכלל..ואיך ומתי, לא רק ביחסי השליטה. בכלל בחיי. הותירה חלל של חוסר ושל אי וודאות גדול.
והיתה התלבטות,חשש וקצת דילמה.
אבל יחד אם זאת
לפני כמה ימים. נפגשנו.
והיה אחרת .
הייתה איזו שהיא אמירה. אמירה. שיש צד שרוצה שנפסיק לחיות. נעצור את חיינו , נפסיק לנשום, פשוט נחדול.
ויש משהו בלהפגש. ולעשות מה שעושה לנו טוב. ולחגוג את הרגע, למען אלה שכבר לא יכולים לחגוג אותו. לא שאפשר לשכוח את אותו הבוקס שקרע אותי וכנראה את כולנו לרסיסים בנפש- אבל אפשר לידו לפחות לנסות להוסיף לו קצת טוב .
חלק מהניצחון בעייני , זה להמשיך לחיות . לצד הכאב ויחד עם הלב המרוסק שלא שוכח. ולהמשיך לעשות את מה שעושה לנו טוב. ובעיקר להיות ביחד. וכן קצת להשתחרר ולהיות במקום הטבעי שלי שוב לרגע. כדי לצבור כוחות ולהתחזק .
אז כן. נפגשנו.
ואני לא יכולה לתאר במילים את רמת האושר.
השכרון חושים , הגעגוע , ההנאה, הבדיחות , ההצלפות , הסגידה , השעשוע, הנתינת אמון במי שמעלי, ההתנסויות החדשות, המגע המשותף, הזרימה, היצרתיות של המלכה .
ועוד המון חוויות משותפות ואישיות שנוספו לנו לזיכרון .
אוסיף ואגיד שהמלכה שלי. אמרה לי לספור. והגעתי לשלוש. ספרתי יפה. אבל הייתה הוראה להמשיך לספור ומשם איבדתי את הספירה , מרוב עונג.
אז כן. מסתבר שהגעתי לשמונה.
תודה למלכה שאני שלה ולפרטנר שלי להערצה ולסגידה. ❤️
מודה על הקיום שלכם בחיי
❤️
שנדע ימים טובים. ושנעבור את התקופה הזאת יחד.
