אני לא תמיד יודעת להפריד. לפעמים הדברים מתערבבים לי. עולמות נפגשים. אני לא בוחרת בזה. וזה לא דבר רע או טוב. זה פשוט מה שזה.
לא יודעת למה . אני פשוט מרשה לעצמי קצת לכתוב. קצת להוריד פיסה מתוכי. אולי זאת הדרך שלי לעבד, אולי זאת הדרך שלי להתמודד. אולי אני חושבת שאף אחד לא יקרא את בליל המילים שהולכות לצאת לי מהפה. כי זה ארוך מידי. משעמם מידי. ואז אני יכולה פשוט להתפרע. לכתוב. פשוט. את האמת. אולי עוד כמה שעות אמחק את הכתוב. כאילו הוא לא היה. ואולי לא. הכל משתנה כל שניה.
לא אפרט. ואומר במשפט:
איבדתי חברה- חברה טובה. כזאת שיקרה לליבי.
ואין לי מושג איך אני מרגישה לגבי זה.
רק יודעת שמאז שזה קרה.
אני מרגישה את הנוכחות שלה . בהרבה רגעים.
והיום. בתחילתו של הערב. היה לי קשה. היה לי מוזר. קשה לצאת. וקשה להתרכז. וקשה להיות ברגע.
והמלכה שלי . כמו שהמלכה. יודעת . שבתה אותי בקסמה כהרגלה ואיפשרה לי לשחרר להתפרק להתרפק .להנות והצליחה להחזיר אותי . להיות ברגע. בדרך הכי מדוייקת שיש. וכן קצת להתרפא.
אחד המקומות שאני מרגישה קרוב לאלוהים. לפחות זה שאני מאמינה בו. זה שאני בספייס. הגוף והמחשבות . שוקטות . נחות בצד. והנשמה יוצאת. האני הכי חשוף שלי נוכח. סופג מכיל ומשתחרר לו רוקד לו באור חשוף. יוצא מהצללים. ומקבל מרגוע.
ושם בתוך הספייס. לרגעים קטנים, לא הצלחתי להפריד. והעולמות נפגשו.
אותה חברה לעיתים "הגיחה לה". נכחה לידי. ואני חצי מחייכת חצי מגחחת. חושבת לעצמי ומדברת איתה "עכשיו את מכירה אותי באמת" "ורואה את כל השריטות הכי יפות שלי" "ברוכה הבאה" וחושבת לעצמי שהיא נקרעת מצחוק שם למעלה. ומחייכת . חצי מופתעת חצי לא מופתעת בכלל. ועוד יותר אוהבת את האדם שאני.
אז כן. אני לא תמיד יודעת להפריד. וזה לא דבר טוב או רע . זה פשוט מה שזה.
זאת לא הייתה חוויה קשה. זאת הייתה חוויה אופטימית.
כן. כואב. כן עצוב. כן קשה. כן בלתי נתפס. כן יקח לי זמן לעבד. כן יהיו עליות וירידות .והצפות. וניתוק מהרגש. וחיבור שוב.
אבל החוויה הזאת
הזכירה לי שאהובים והיקרים לנו. לא באמת הולכים. הם תמיד נוכחים. ולפעמים הם נוכחים יותר. כשהם "הולכים פיזית" אז הנשמות והרוח זה מה שנשאר. והם אלה שנפגשות ומתחברות. ואז הם מכירים אותנו. במקומות שחשבנו שהם לא יכירו בחיים. וזה דבר חזק. להרגיש ולחוות. וזה נותן לי אופטמיות כח ותקווה. לדעת שהיא תמיד פה איתי.
והמלכה הבלתי מעורערת. המלכה חושן. זאת שאני שייכת לה והזרם החזק ששייך לה.
הם לא מבינים כמה אני מודה להם. על הרגעים היפים. על הלמידה שלי את עצמי דרך המסע המשותף. על החיבור שיש רק לנו. על הדיבור ללא מילים. על האפשרות לסגוד להעריץ.
והכי חשוב.
על האפשרות להיות שרועה על הרצפה ולהרגיש הכי קרוב לעננים.
☁️☁️☁️☁️☁️✨✨✨✨❤️
