על מוסר ומעבר

תמיד את יודעת מתי להגיע, כאילו באינסטינקט, בחוש,

יודעת לבוא גם בגישוש, יודעת איך לבקש רק עם העניים,

יודעת מתי להוציא מילה, מתי ממש לדבר,

יודעת להפוך את הקערה למרות שאמרתי שלא חוזר.

כן, את יודעת בדיוק מתי להתפשט ויודעת גם איך,

יודעת איך להיכנס ללב ולסבך, יודעת הכל,

כך כבר מאתמול השתחלת דרך סוגר ובריח,

עוד רגע ונגעת בצריח.

את יודעת לבכות ויודעת לצחוק,

יודעת להתחנן שאתן לך מכות,

יודעת שהגיל שלך משחק לטובתך ויודעת תמיד שבסוף אתהפך.

את יודעת לרצות, לתת את הכל, את יודעת בשקט איך לסבול,

יודעת אפילו איך להזיז את התחת בדיוק בזווית בתוך המקלחת,

יודעת מה אני צריך, יודעת מה אני רוצה ויודעת תמיד

לדאוג שאצא מרוצה.

ועכשיו את גם יודעת, למרות שזה גורם לבלבול, עכשיו את יודעת ששמתי גבול,

את יודעת שאין דרך חזרה, יודעת שהדרך ללב שלי סגורה.

יודעת שבתוכי יש מישהי אחרת, יודעת לצחוק על העניין ולקרוא לה גברת,

אבל עכשיו את יודעת שאומר לך לא, יודעת שיש תשובה,

מצאתי לי אחת מיוחדת, אולי מצאתי אהבה.

שוב טלפונים ממך שוב הודעות,

את הרי יודעת שככה נולדות להן צרות.

הסכמנו שנגמר, שמה היה נשבר,

סיכמנו שהכל כבר נאמר ואת עדיין חולמת על אולי ומחר.

כותבת שהיה מיוחד, שלא מתאים לך הלבד,

ואני עונה שתגדלי אז תוכלי להבין, לא הכל זה רק רגש ומין.

אומרת שתתיישבי צמוד אליי לדלת, שאין בך פחד,

מסביר שתעשי מה שתעשי כבר לא נהייה ביחד.

משנה את הטון, מורידה דמעות,

זה אצלך נשק יום הדין, אבל האמת, גם לזה אני כבר חסין.

ועם כל האהבה שלי לראות אותך בוכה,

עכשיו זה נראה כמו סתם עוד רגע קטן של מבוכה.