על מוסר ומעבר

דווקא עכשיו כשהכל בנינו אבוד הואלת לשוב ולחזור אל חיי,

דווקא עכשיו עד שהצלחתי לוותר, התקשרת וביקשת שניפגש ומהר.

דווקא עכשיו, שמישהי אחרת חושקת בי ולו במעט, דווקא עכשיו את הגעת.

עכשיו את את מבינה, ככה את אומרת, דווקא עכשיו זו חייבת את להיות ולא אחת אחרת.

דווקא, עשית לי שנתיים שלמות ועכשיו החלטת שאת חשובה, עכשיו יש לך את התשובה

ודווקא עכשיו שאצלי הכל על מי מנוחות עכשיו? עכשיו הגעת לעשות מהפכות.

עכשיו את יודעת, עכשיו את רוצה, עכשיו את לא מוכנה לוותר, עכשיו מדויק אמרת, כמו לפי הזמנה

באמת? עכשיו? כאילו לעשות בכוונה?.

הלא בחוש הרגשת שאצלי הכל השתנה ועכשיו שאוותר על כל מה שיש? וללכת איתך להיכוות שוב מהאש?

דווקא עכשיו? את רצינית? באמת? עכשיו? שאצלי הכל ברור, עכשיו אחרי שנשבעתי שסגרתי איתך את הסיפור?.

עכשיו את באה ועושה לי דווקא. אז עכשיו אני לא רוצה מה לא ברור? עכשיו את יכולה ואני אומר את זה בחן, עכשיו פשוט תלכי להזדיין.

ופתאום את בוכה לי? עכשיו? דווקא הייתי בטוח שאצלך לבכות זה חלש, עכשיו את נותנת? עכשיו עושה את מה שנדרש?

עכשיו טוב לי, אני מאושר, מצאתי מישהי שהיא ה-דבר וכמה שזה דבר נורא נהדר, שדווקא עכשיו שיש לי את האפשרות לבחור ועל כל הטעויות איתך לא לחזור וכמה שאיתך העניין היה כאוב, אז דווקא עכשיו אני בוחר בך שוב.