על מוסר ומעבר

כותב מה נשמע, את עונה שטוב. שמח שיש ממך משוב,

שואל מה את מספרת ואת כבר מתחילה להיות אחרת.

עכשיו את אומרת את קצת עצובה, מרגישה פחות נוח לתת לי תגובה,

פתאום שוב חושבת עליו ומי אני בעצם שאפריע ללב מאוהב.

נזהרת בכל פסיק שנכתב, שחס וחלילה לא יהיה כאן מצג של שווא,

גם בפרטים את נזהרת, הולכת לאט לא ממהרת.

ורגע..הנה לא שמת לב והרשית לעצמך קצת לברוח, כן, לרגע אחד פתאום הרגשת ממש נוח,

אבל עוצרת בזמן, כל הכבוד אפילו שבעצם יש לך חשק לעוד.

לענות קצר את חושבת בין עצמך לעצמך ברוך ואז מתבאסת שבסוף יצא קצת ארוך,

אז כבר ממשיכה נפתחת, שואלת שאלת גישושון, נבהלת ואומרת שצריכה ללכת לישון.

אפילו מחייכת, פתאום קצת נמעכת, לא בא לך לוותר על העצב,

אז מספיק, את חותכת. מאטה את הקצב.

בלבד של אחר כך בונה מחשבה שאין עניין, עומדת בקשיחות מול עצמך,

מצד שני..זה הזמן המדויק, לעשות לך למען ליבך.