כש..

היה לי פה ניק אחר,

אחד עתיק ישן ונושן,

שאם הוא היה משהו מוחשי, הוא מזמן היה מעלה אבק

לניק הזה היה בלוג

בלוג אישי ממש של נערה בת 18

בלוג עם רגש, עם חשיפה, עם אמת

דיברתי שם על מוות אחד ושבעה אחת. מאוד עצובה, כואבת ולא מובנת.

תיארתי שם פרידה שהפכה למאוד מלוכלכלת

השתוקקתי לשלווה ושקט מחשבתי

והנה אני, 17.5 שנים אחרי

וחווה את העולם הזה אחרת ובהחלט באופן הרבה יותר סלחני לעצמי..

בפגישה של השבוע היא אמרה, שהפצעים הם תמיד אותם פצעים,

וההתמודדויות הן אותן התמודדויות.

הדימום הוא שקצת שונה.. והדרך להסתכל על הכל היא שמשתכללת..

התשוקות התפתחו ותפחו,

הפנטזיות קיבלו אומץ,

המנגנונים התפתחו, ובאלה של ההגנה לא בהכרח כבר יש צורך.

והלב הוא אותו הלב... רגיש, מתאהב וחזק.

אני בהחלט מאוד בעד להתבגר.