Kinkme

היא היתה צעירה ממני משמעותית. בראטית. לא מיהרתי להיכנס לזה, אבל היא מראש הצהירה: "אני ילדה אבל גדולה ויכולה לבחור לבד. אני בוחרת בך להיות זה שבוחר בשבילי". 
מהרגע הראשון היה בה משהו מבריק וחצוף. אני מכיר את עצמי ומכיר את החיוך הזה שיוצא ממני, כשאני מרגיש משהו מעבר. היא הוציאה ממני חיוכים כאלו, והרבה.
אחרי כמה מפגשים יחסים מאופקים, עם רצון אמיתי להבין מה מתאים לשנינו, הרגשתי כמה טרחן וזהיר אני יכול להיות. מעדיף את זה ככה לפעמים. עד גבול מסוים. היא באמת ילדה גדולה. לפעמים יותר ממני. השילוב בנינו היה מאוד טבעי. מהר מאוד הגבולות והאיפוק הפכו דקים ומטושטשים. היינו בסערה אמיתית של המון רגשות, המון רצונות לממש יחד.
היא היתה צעירה ממני משמעותי ונשלטת עם קינק מיוחד. היא אהבה את הדרך שבה חינכתי אותה. יש לה גוף עם קימורים מעוררי תשוקה ומבט מתמסר. הרגעים שהכי הרטיבו אותה היו רגעים של החפצה, של שייכות ובעלות. פקודה אחת או משפט מסוים היו מרטיבים אותה. על אף שאני לא בקטע של להכאיב יותר מדי, ידעתי שבקשר הזה, אנחנו כנראה נצליח למתוח את הגבולות של שנינו.
יום אחד, היא היתה בעוד פרץ אנרגיה אופייני. אני ישבתי בסלון, מאזין למוזיקה. צולל לתוך צלילים וקורא ספר. היא ממול, רוקדת כאילו אף אחד לא רואה, רק אני. מתאמצת ללכוד את המבט שלי. אני מרים את העיניים. רואה אותה זזה כמו שרק היא יודעת. שוב החיוך זה. אני מנסה לחזור לקרוא, אבל היא רוצה לשחק... אחרי כמה דקות של טיזינג, הבנתי שאני לא אצליח לקרוא שום דבר. גם ככה הגוף שלי כבר מסמן איפה תשומת הלב שלי באמת. אני קם במהירות והיא יורדת על הברכיים מיד כששומעת את הטון שלי מתחיל לדבר. הידיים שלה מאחורי הגב. אני עומד מעליה... מהרהר מה אעשה. היא ממשיכה עם המבט המתמסר הזה. מבקשת בלי מילים שאעשה בה מה שאני רוצה. הפעם, בשונה מכל הפעמים האחרות, רציתי למתוח איתה גבול חדש ואחר.
היא שומעת את הקול שלי, קמה והולכת את הספה הגדולה. נשכבת על הבטן, היא מבליטה את הקימורים שלה ומחכה. היא אהבה את הרעש של היד שלי, במפגש עם הישבן העגול שלה. אהבה את הסימנים שאהבה להגיד עליהם "הסימנים שאני שלך". אבל הפעם, זה היה אחרת. 
"לא לזוז" אמרתי. הראש שלה פונה לכיוון הספה והיא שומעת את הצעדים שלי מתרחקים. אני בדרך לחדר, להביא מהתיק שלה את חומר הסיכוך שלה. ההבנה הזו שהיא שם והיא לא תזוז מילימטר, מדליקה אותי מספיק כדי לחזור לאט, מתבונן מרחוק בישבן העגול הזה, מחכה.
היד שלי מחליקה על הגוף שלה, הקול שלי מגיע לאוזניים שלה, עם המילים האלו שהיא אהבה לשמוע. על שייכות ובעלות. היא רטובה שוב. אני מוציא את חומר הסיכוך, מתפלא עם עצמי למה בכלל צריך אותו עם  כל הנוזלים האלו וברגע אחד אני מחליט: "אני לא נוגע בך הפעם, רק אשתמש בך כדי לספק את עצמי". היא שומעת את זה ומתפתלת. היד שלי עוברת עוד שניה על הגוף החלק שלה. מרגיש את החום והאיפוק הסדוק שלה להישאר ולא לזוז. אני מורח קצת מהחומר עלי ומתחיל לאונן מעליה. מביט בחצי המבט שלה שמביט בי. ממושמעת ומאופקת. עם כל דקה שעוברת, היא מתחרמנת יותר ויותר אבל היא יודעת שהיא לא תזוז. גם אני יודע. זה לקח משהו כמו 15 דקות שלמות. 15 דקות שאני לא נוגע בה, נוגע בי, מענג את עצמי סביבה. היא מחכה לרגעים שהיא יכולה לראות משהו. הכוס שלה כבר נוטף על הכיסוי של הספה, כמו כל פעם שהיא מתאפקת הרבה זמן. אני גומר בסופו של דבר. מרטיב את כל הישבן העגול שלה והיא רוטטת. לא זזה, אבל רוטטת.
אני מתנקה, יושב לידה ערום וחוזר לקרוא. אחרי כמה עמודים, היא מבקשת רשות לדבר.
"מה רצית?" אני שואל.
"אני רוצה לרקוד בשבילך" היא עונה. שוב החיוך הזה.
אני קם ומנקה אותה במגבונים. מאפשר לה לקום ולהמשיך להתנקות. היא, מחויכת, אדומה בלחיים ונראית כמו אחרי הרבה סקס. 
"אני חושב שלפעמים אחרי עונש, אפשר גם לקבל פרס. אני אחשוב על זה" אמרתי.
היא זורקת את המגבונים על השולחן, מגבירה את הווליום ומתחילה לרקוד ערומה, כאילו אף אחד לא רואה, רק אני. 
שוב החיוך הזה...