Kinkme

כמה זמן עבר מאז... התקופה ההיא, עוד כשקורונה היתה רק בירה... ימים אחרים. סיימתי פרק גדול בחיים והרגשתי שבא לי איזו רוח חדשה. עד אותו יום שפגשתי אותה, הייתי כל כולי בתוך רצף של אירועים שלקחו לי את כל תשומת הלב. רק כשהכל נגמר, ידעתי שאני הולך לחפש חוויות חדשות. משהו. כל דבר. רציתי להרגיש משהו חדש ושונה.
רק הוצאתי את הראש החוצה והיא היתה שם. היא היתה יפה בצורה אחרת. היא גם ידעה את זה. אהבתי מאוד את החיבור הזה שהיה לה עם עצמה והתחלנו לדבר. אחרי כמה שעות שחפרנו בלי להרגיש, עלה הנושא הזה... -"נראה לי שאני נשלטת...". המשכנו לדבר על עוד ועוד דברים. המפגש הראשון הזה הפך כבר לקטע שלנו, של להיפגש לכמה שעות כל כמה ימים, לדבר ולדבר.
יכולתי לשים לב לזהירות שמתעוררת בה, כשהיא מדברת איתי על בדסמ ובכלל על Fטישים. גם אני מאוד זהיר בנושאים האלו. לא מושך פנימה ולא משכנע. אם זה קיים - זה קיים. אם לא אז לא. בכל אופן, ידעתי באותו זמן שאני לא מחפש משהו מיוחד, רק לחזור לאינטראקציות ומפגשים ובכלל יחסים. היא היתה מושלמת במובנים האלו. חכמה, מצחיקה, סקרנית. בשלב מסוים, העניין המיני נדחק לתחתית טבלת הרצונות. היה שם רצון, אבל לא רק פיזי. היינו במים העמוקים... והיה לנו כיף. עוד כמה לילות של שיח... -"אולי בעצם אני שולטת...? זה פתאום מרגיש לי יותר אני."
השיחות נמשכו, על החיים, על העבר והעתיד ועל מה לא... ומדי פעם זה היה מגיח. -"אולי אני סוויצ'? קראתי על זה :)". החיוך הגדול שלה פגש את שלי. ערב אחד, אחרי יותר יין מהרגיל, התחלנו להתנשק, זה היה כמו פרץ אמיתי וחזק של תשוקות ורעב למגע. היינו כ"כ קרובים שזה הרגיש כמו חיבוק סבוך ונשיקות אינסופיות. העיקר מגע. חשבתי לעצמי, אין לי מושג מה יהיה, אבל אני יודע שיהיה טוב. ניתן לדברים לקרות. העניינים המשיכו ככה, עד שפתאום היא אמרה: "בא לי לנסות...". לא הבנתי על מה בדיוק היא מדברת, אבל ידעתי שזה בכיוון. עד עכשיו הזהירות והרמיזות גרמו לי לזנוח את הנושא. לא היתה לי תכנית כזו גם ככה. "מה בא לך?" שאלתי בסקרנות.
-"אני רוצה לראות איך זה... סשן... לשלוט". זה היה חמוד, נאיבי ומפתיע. אני לא מכיר את עצמי בעמדה הנשלטת ובטח לא במשחק ספונטני של פעם ראשונה... אבל בכל זאת, אנחנו כבר כאן ואני סקרן מטבעי. "שתדע לך שקראתי, אפילו ראיתי כמה סרטונים, עשיתי שעורי בית וממש בא לי לנסות איתך. נוח לי איתך". - "אוקיי" עניתי. "על מה חשבת?".
היא התחילה לתאר לי סיטואציה, ועם כל משפט אני מבין שהיא באמת חשבה על זה ובאמת חקרה ובדקה. מפה לשם, היא רוצה להכאיב לי. להרגיש עליונות וכוח. לא הייתי מוכן לזה כל כך, אבל כבר אמרתי אוקיי, אז אוקיי. מה עכשיו?
היא פותחת את התיק, מוציאה איזה סט ונילי שנראה כמו משהו שאיזה זוג קנה לעצמו ביום האהבה. היו שם אזיקים, כיסוי עיניים, קולר ורצועה  והכל בצבע ורוד מסטיק... ובכן... חשבתי לעצמי... סקרן אמרנו. עוד לא הספקתי לגבש את סוף המחשבה, היא ממשיכה לדחוף את היד לתיק ומוציאה משם שוט סגול מעור. אוקיי. מה עכשיו? לא יודע. חושב עם עצמי, מרגיש מוזר מאוד אבל משהו בי רצה להמשיך... אולי כי עבר זמן, אולי כי זו היא, אולי סתם כי בא לי לראות לאן זה ייקח אותנו. 
-"מה תרצי לעשות עכשיו?"
היא לא עונה... רק נעמדת מולי, מסמנת לי עם האצבע לרדת על הברכיים. אני שומר על קשר עין ויורד על הברכיים. היא מכסה את העיניים שלי בוורוד מסטיק ואני יכול רק לשמוע את האזיקים... היא אוזקת לי את הידיים מלפנים, די חזק. אני מבין עם עצמי שזו למעשה הפעם הראשונה שאני במצב כזה חסר אונים. פתאום, על אף כל המפגשים העמוקים והשיחות, הייתי בתחושה של חשש ומשהו בתוכי הרגיש מאוד לא נוח. הדבר היחידי שהצלחתי להגיד לעצמי "אני בשליטה. אני בטוב". היא מושכת את האזיקים בתנועה חדה ואני לא רואה שום דבר, רק שומע קולות של נעלי עקב הולכות סביבי כשאני על 6, בדוגי. "אין מצב שאני פאקינג בדוגי... טוב... אני בסדר, אני בשליטה". תחושה מוזרה וחדשה. הצעדים מתקרבים אלי מצד ימין מאחורה... ואני נושם עמוק. משהו בי מאוד החלטי פתאום "לא משנה מה, אני עובר את זה, סופג את זה, מכיל את זה, את הכל, אני עומד ליהנות".
המרחק בין הרעש של השוט לבין המפגש שלו עם החלק האחורי של הגוף שלי היה מאוד קצר, קצת גב, קצת תחת, קצת רגל. הצלפה אחת מהירה וארוכה. אני נושם בשקט. רעש של עקבים והצלפה נוספת. אותם מקומות ואזורים אחרים. נושם. השניות האלו ארוכות. אני ממש מרגיש את העור שלי "מהבהב". לא יודע להסביר את זה, אבל אני מאוד רגוע ובפוקוס. כאילו מנותק ממה שקורה בחוץ ומחובר לאיזה משהו בתוכי. זה המשיך ככה עוד פעמיים... כשבכל פעם משהו בי הרגיש יותר חזק ויותר בשליטה. לא זז, לא מוציא צליל, רק נמצא עם זה. פתאום שקט...
שומע קול של צעדים מתקרבים אלי... ואז קול שברירי אומר בטון שקט:"אני שלך... אני רוצה שתעשה איתי מה שבא לך". עוד לא הספקתי להבין מה קורה, הכיסוי שלי ירד מהעיניים. אחר כך האזיקים. אני מביט בה. היא כזו יפה. משהו בפנים שלה נראה אחרת. עדיין לא הצלחתי לפענח מה זה. אני מביט בה ושותק... מחכה להבין מה קרה. -"פליז תגיד משהו... אני כבר לא יודעת מה קורה...". - "מה קורה בייב?" שאלתי. היא מתאמצת להוציא חצי חיוך ואומרת "פשוט היית כ"כ בשקט, לא ידעתי מה לחשוב... כל הזמן חשבתי איזה חזק אתה, לא זזת. לא הגבת לשום דבר. הרגשתי שלא משנה מה אני עושה, זה לא באמת עושה לי את מה שחשבתי... ואז... ואז...". היא נושמת רגע... "ואז ניסיתי יותר חזק ועדיין לא זזת. פתאום הבנתי, אני בכלל נשלטת פה בסיטואציה הזו. אתה לגמרי שולט בעצמך ובאיך שאני מרגישה, ואתה בכלל קשור ולא רואה כלום. זה פתאום גרם לי להרגיש כזו כנועה, שאני שלך בכלל וכל הדבר הזה לא קשור לכאב או לקשירה." שוב היא עוצרת. אני מסתכל עליה. לא סתם אהבתי לדבר איתה כל כך הרבה. היו לה אבחנות מעניינות לגבי המון דברים. "מה הבנת? למה זה קשור?" שאלתי.
"זה קשור לשליטה עצמית ולהתמסרות. גם בלי מילים, בלי כוח ובלי לזוז, היית מעלי. רציתי בהתחלה להוציא ממך איזו תגובה... כזו שתגרום לי להרגיש שאני שולטת. אחר כך הבנתי שאני רק רוצה תגובה... אני בעצם תלויה בתגובה שלך... ואחר כך הבנתי שאני רק רוצה שתעשה משהו. כאילו השליטה שדיברנו עליה בכלל נמצאת אצלך...  רציתי לראות אותך זז, עושה משהו, מוציא איזה קול...העיקר שתגיב." יושבת מולי... היא מורידה את המבט לרגע, מרימה אותו ומחבקת אותי. אני מחזיר לה חיבוק ארוך. אנחנו מסתכלים אחד על השניה מקרוב בעיניים. אני מסתכל עליה לתוך העיניים. מחייך. היא מתנשמת. אני נעמד מעליה, והעיניים שלנו מחוברות. המבט לא זז. עוברת דקה ארוכה של שתיקה. "אז את אוהבת וורוד מסטיק?" חייכתי... היא מהנהנת אלי ומושיטה אלי את הידיים שלה...