אני לא מרגישה טוב. כנראה מפתחת דלקת גרון, לכן מטילה ספק ברצון וביכולת לקבל זין. אבל, הבתאדם מתכננת תוכניות וחתיכת זין מחובר לאיש צוחק. "להכין תה ולעזור במה שאפשר", הוא קורא לביקור האדיב שלו אותי. "תמיד כולך קרח, ורק הכוס רותח", הוא נהנה לציין לעצמו. חיבוק ארוך וחם משתנה במהירות לסטירות השכמה. הזין הושחל, החגורה הונפה, הדמעות השתחררו, הפה נפתח לקראת מטר היריקות, הרקטום הובך ונסגר והובך ונוקב.
כלום לא כואב או מפריע. אין שיעול וכאב גרון וכאב ראש וכאבי שרירים ופיפיקקי תכופים. כל האיברים מכניעים את רצונם לנוח ושותקים כי הם וודאי יודעים שמשהו חשוב מתרחש עכשיו, צריך להיערך לקראת זין. "אהההה", "מים?", "אהא", הוא מוזג לי מים מהפה שלו ואז מגיש לי מהמקרר כוס עם שפיך שלא בלעתי אתמול. יש לי אולי 3 שניות לחשוב על הפרוביוטיקה המפוקפקת שלו בזעזוע מתוק עד שהוא מלעיט אותי. אני מגרגרת וגומרת בפה מלא תודה, אני אוהבת זין יותר מהכל. זין דוחה הכל, גם מחלה.
