האמת המכוערת

"תראה לי את הסרטון שלך מזיין אותה", אני מפצירה בו בשעת חרמנות. "כשהדגדגן עומד השכל בתחת נכון, מאיהפבך?", הוא גורם לי להרגיש כאחרונת הגברים החרמנים. לא אכפת לו שהחרמנות שלי נובעת מתחושת הדפקטיות שלי עם עצמי, והפעם הוא לא מחנך אותי שאין דבר כזה להיות גרועה אינהרטית. הוא מראה לי גיף אמנותי ומונוטוני שלו דופק אותה בדוגי. הגב שלה יפה, אני משערת שהיא גבוהה וחטובה. אני בקושי רואה את החור שלה בבירור אבל מבינה שהיא נדפקת היטב מאיך שהתחת שלה רוקד בחדירה. "היא שווה?", אני שואלת וממשיכה להתבונן בחרדת קודש, לא בטוחה אם אני יותר מקווה שלא או כן. "כן, מאוד", "טוב, ומה היא עשתה עם השפיך?", אני שואלת ברגשי נחיתות ממוסכים בדאגה. "גמרתי לה על הפנים", "והיא הייתה טובה וגירדה עם האצבע הכל מהפנים ישר לפה?", "בטח, בפעם הבאה תקבלי הצצה גם לזה"

ווווףףףףף (גמירה)