האמת המכוערת

שיעור ראשון בבוקר ואני עולה במדרגות באוניברסיטה, גבר מלפנים מחליט להסתובב אליי בשביל להסגביר לי "את הולכת מה זה רועש, את צריכה לעשות תנועות עדינות יותר", עם הבל פה של האלוהים ישמור. אני מתרגזת ואומרת לו בלי לחשוב פעמיים "תקשיב, יש לך ריח מה זה מסריח מהפה, איך אתה בכלל מעיז לפתוח אותו?". אני ממתינה מחוץ לשיעור ושומעת גידופי גוף שלישי מצד החברים הנקניקים שלו, של איך יכולתי להתבטא ככה ואיזו מן אלימה מילולית דוחה את השועלים שאני. אני מסכימה במידה עם חלקי, וממשיכה להסתכל בעונג בל יתואר על ההשפלה שנכנסה לו בעין.

התעוררתי מרוב אבסורדיות, צריכה לזכור לחפש שם של מגרש שדים טוב מחר בבוקר.