|
|
|
אחרי שנתתי את two weeks notice שלי,
פתאום דחוף להגיד 'תודה על כל מה שעשית בשבילנו',
פתאום אפשר לגרד עוד כמה שקלים כדי לתת לי את מה שמגיע לי,
פתאום דחוף לבדוק מה לא בסדר,
פתאום רואים שאני טובעת בעבודה של עוד שני אנשים.
אני לא עושה ביזאר כבד.
עליי לא מחרבנים.
וזה למה אם אמרתי לך 'לא', כנראה שיש סיבה.
ואני בכלל התלוננתי על מקום העבודה שלי בפוסט הקודם.
האינטואיציה שלי לא טועה.
אם מהשנייה הראשונה לא באת לי בטוב - סביר להניח שיש סיבה מוצקה ללמה לא.
אני מקשיבה לאינטואיציה שלי.
ואתם.ן?
אני חרא בפרידות.
בסופים.
במיוחד שאני יודעת שזה שאני הולכת 'דופק' את מי שנשאר מאחור.
אבל בחודש האחרון הוציאו לי את המיץ ושתו לי את הסבלנות עם קש.
שנתיים אני נותנת מעצמי 1000 אחוז ובתקופה האחרונה התחילו לזלזל בזה. לקחת אותי כמובן מאליו.
אז נגמר לי הסוס ואני מכבה שריפות בחיוך.
כי בקרוב
זו לא תהיה הבעיה שלי.
אני עירומה, על 6, קולר ורצועה, שיער אסוף, גאג טבעת. אני כלבה.
אני יושבת על הכרית שלי ליד הדלת, אני לא בטוחה כבר כמה זמן. כל דקה נראית כמו נצח כשלא מסתכלים בשעון.
כפות הידיים שלי נתונות בכפפות שאני מסירה רק לצורכי ניקיון המקלחת אחרי שאני משתינה במקלחון.
אני שומעת צפצוף רכב מבחוץ ונדרכת, אולי זה הוא? אולי זה הוא? הוא בא? הוא חזר?
חריקת שער מאשרת לי שזה נכון. שזה הוא.
אני מתיישרת ונמתחת, זזה מצד לצד ומנענעת את הישבן (והזנב שמחובר אליו בפלאג).
הוא פותח את הדלת ואני כמעט ולא מצליחה להישאר במקומי מהתרגשות.
אני רוצה לספר לו כמה התגעגעתי וכמה חשבתי עליו ועל זה שהתחככחתי על כל הרהיטים כשחשבתי עליו.
הוא מסיר את נעליו ואת המעיל ומניח את התיק בצד.
הוא מתיישב על הספה וקורא לי אליו.
אני 'רצה' אליו על 6 ומניחה את ראשי בחיקו.
'שלום קטנה, היה לך יום פורה?' הוא שואל ואני מתפתה לענות במילים, אבל אני כלבה טובה וכל מה שיוצא לי מהפה זה נביחות נרגשות וחצאי יללות ואנחות.
הוא מלטף לי את הראש, מעביר ידיים על גופי העירום, מושך קצת בקולר.
אני רוצה להגיד לו שאני מיוחמת. שאני צריכה אותו. אני מייבבת מעט ודוחפת את פניי למפשעה שלו.
'לא עכשיו, למקום.' הוא אומר ואני חוזרת לכרית שלי בחוסר חשק.
הוא לא שמח כלפיי? הוא לא התגעגע? הוא לא רוצה לדעת כמה אני רוצה?
הוא מתמקם למול המחשב ומסמן לי לבוא לרגליו, מניח לי כרית על הרצפה מתחת לשולחן.
אני מתיישבת על הכרית והוא מניח את כפות רגליו למול פניי.
אני מלקקת ומוצצת את אצבעות רגליו, נושכת קלות כדי למשוך את תשומת ליבו אך ללא הצלחה.
בכל נשיכה הוא מושך ממני את הרגל ונוזף בי.
אני רק רוצה תשומת לב! ממנו! הוא לא היה בבית נצח...
הוא מניח את המחשב בצד וקורא לי לעלות לספה, אני מתכרבלת לצידו והוא מלטף אותי בזמן שהוא מנהל שיחת טלפון.
מאוחר יותר יוציא אותי לטיול.. אולי ביער..
אני מחכה לזה כל כך....
●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●•●
בשיחה עם נפש יפה, ניתן לי 'אתגר' ,
לכתוב המשך למשפט הראשון...
מה אתם אומרים?
עמדתי באתגר.
אז אחרי המסע שבסופו התחלתי לצייר מנדלה על הקיר,
החלטתי ללכת חזרה לביתו של החבר שאירח את המסע כי המתחיל במצווה אומרים לו 'גמור'.
אז גמרתי..
את המנדלה🤭
וזו התוצאה
וזקן וקרניים וזנב.
שיחת טלפון מוקדם מדיי בבוקר על פעולות שהמנהל השני יודע לבצע אבל מסרב לבצע בלי הדרכה.
ואז שריפה אחרי שריפה לכבות כשאני מגיעה.
לא הגיוני שהגעתי למשרד חצי שעה לפני תחילת המשמרת כדי לשתות קפה כמו בנאדם ועכשיו רק אני מגיעה לקפה הראשון ולשאכטה שאיתו.
הגעתי למשרד לפני שעתיים ו45 דקות!
לפעמים אני תוהה האם הקידום היה שווה את זה...
טיזר לפוסט המתקרב
מנפלאות אתמול
שתמיד תהיה לכם סיבה לכשכש בזנב
ככה סתם
אין מאפייה או מסעדה באיזור
אף אחד לא אוכל או מכין משהו עם שוקולד
אני יושבת בפינת עישון.
בדקתי באינטרנט והתשובה מצחיקה:
פנטוזמיה היא מצב שגורם לך לזהות ריחות שאינם נמצאים באמת בסביבה שלך. זה יכול לקרות בנחיר אחד או בשניהם - והריחות עשויים להיות מסריחים או נעימים. הסיבות השכיחות כוללות הצטננות, אלרגיות, פוליפים באף ובעיות שיניים. הטיפול תלוי בגורם הבסיסי.
מעניין מה זה אומר כשהריח הוא של עוגת שוקולד?
אולי זה בכלל wishful thinking 🤔
אני אוהבת את התמונה הזו מאוד
