והניחה חצי ג׳וינט במאפרה, על שולחן הקפה הרעוע במרפסת צרה, ברחוב ללא מוצא.
'אתה רעל מסוג מאוד מסויים. רעל RNA ' היא המשיכה ומזגה לה יין.
הוא הסתכל עליה בחצי חיוך.
'רעל RNA ?'
היא לגמה מהכוס, 'כן. כזה שנכנס לעומק ומשנה את הDNA שלך. עורך אותו, יעני.' היא אמרה והוא חבט קלות בעורפה.
'שוב יצאה לך הפרחה' הוא ציין ביובש.
'וגם העיניים שלך. אתה יודע שהן מפחידות.'
היד שחבטה בעורפה, אחזה בו כעת, באצבעות קשות.
'מפחידות את אומרת? תרחיבי.' הוא אמר.
'כן, נו. כשאתה מחייך הן יפות כאלה אבל אז נכנס בך איזה שד או משהו והן נהיות קרות. חדות כאלה. בשנייה כאילו' היא הסבירה במהירות והתכווצה מעט לקראת החבטה שלא איחרה לבוא.
'עכשיו יצאה לך הפקאצה. מה יהיה?' הוא העיר ואז לגם מהויסקי שלו.
'נו די. אני לא באתי לפה לשיעור צהוביסטנית למתקדמים. אני מדרום העיר. מותר לי להתנהג מקומי' היא אמרה והחילה לצחוק.
'צהוביס...מה? סתמי את הפה תעשי טובה. אני נכנס למזגן. גמרת אותי עם העשן. ורק תנקי את הבלגן אחריך. כל הרצפה שיער.' הוא אמר ונכנס, משאיר אותה לאסוף שיער ברוח.
היא נכנסה לתוך הדירה מהמרפסת וסגרה אחריה את הדלת.
'בואי לפה שנראה אותך' הוא זרק לעברה מפינת החדר.
היא לבשה את המעיל ובאה עד אליו.
הוא הסתכל עליה לרגע והמבט שלו נאטם.
'הבנתי. אני הולכת.' היא אמרה ויצאה במהירות מהדירה.
כשהיא הגיעה לרכב הנייד שלה זמזם.
היא פתחה תמונה של העיניים האלה שלו, מחייכות. יפות.
'דווקא יפה לך קרחת'