לפני שנתיים. 15 ביוני 2022 בשעה 6:03
כשהיא זימנה את נוכחותו בחייה,
לזה היא פיללה.
לחיבור המיידי, הלא מתפשר..
לכמיהה הכמעט משתקת שבגוף..
וגם למפלט הזה..
למקום שבו תוכל להניח את המוח על 'השתק'.
ליד המכוונת, המובילה.
יד שבעת ובעונה אחת
תשלח בה צמרמורות עונג
לצד כאב מזקק ומזכך.
היא חלמה על מוח חריף ונפלא.
מוח עשיר ואפל ועמוק
אחד שירשה לה לשחות בו,
אך גם לעיתים יטביע אותה בתוכו.
מוח שישמע את מצוקתה גם בשיחת חולין,
שיראה את הטורנדו המחשבתי שהיא נסחפת בו,
שיבין את חוסר האונים שהיא בעצמה עוד לא הבינה.
ובחכמתו וברגישותו,
יידע בדיוק מה לעשות.
ויחזיר אותה תוך רגע,
לעמוד איתנה על הקרקע.
ועל כך היא אומרת תודה...
