אזהרת אלרגיה : הפוסט עלולה להכיל נרקיסיזם, אשר גורם לתגובה אלרגית ומייצר אנטגוניזם
ביום יום שלי אני אשה מאוד חזקה.
אני משדרת כוח ואינטליגנציה וסקס.
מקפידה להציג את עצמי כאלילה שאני.
המקצוע שלי דורש לדעת להוביל שיחה.
להבין מגוון קולו של האדם בצידו השני של הקו,
איך לשאוב אותו לעולם שבו אני היא זו שיודעת הכל.
לגרום לו להרגיש שממרום גילו ונסיונו - הוא בכלל תינוק.
וכל זה תוך כדי שאני שומרת על כבודו ומחזקת את האגו השברירי שלו.
אני עובדת בסביבה שמורכבת ברובה מגברים.
ומשתאה בפליאה איך קומץ הנשים שסביבי הן אלילות אחת אחת.
מהבוסית הגדולה ועד אחרונת הנציגות.
נשים חזקות, חכמות, יפות, שמרימות האחת לשנייה.
חוגגות האחת את ניצחונותיה של השנייה.
טוב.. רובנו לפחות.
אני מאמינה בלב שלם שאילולא הייתי אלילה בחיי היום יום שלי, לא הייתי יכולה.. אולי לא הייתי רוצה, לשחרר כך מהמושכות.
בכל מקום שאני הולכת תשומת הלב לרוב עליי.
אני גבוהה ומרשימה ולא קלה לעיכול.
(וכמובן כמובן צנועה)
לכן האדון שאיתי הוא לא פחות מאלוהים בעבורי...
כי למי אלילה כבר יכולה לתת את המושכות אם לא לאלוהים?
