אדום הוא צבע שמלווה אותי בצורה מאוד פיסית.
אם להיות נרקיסיסטית לרגע, זה בהחלט הצבע שאני לובשת הכי בחן (ולדעתי, אודם אדום וציפורניים צבועות באדום זה סקסי)
זה צבע חושני, מפתה, מעורר תיאבון (מכל הסוגים), צבע עם נוכחות ומשמעות.
אך לאדום אצלי יש תפקיד נוסף.
כשכואב לי בצורה שאני לא יודעת להתמודד איתה, שולי שדה הראייה שלי נצבעים באדום. כמו מסגרת ובאופן ממש פיסי.
ככל שהמסגרת צרה יותר אני עוד במצב נסבל.
אבל כששדה הראייה שלי נצבע כמעט לגמרי או לגמרי באדום, אז עברתי את סף הכאב שלי וזה הזמן להשתמש במילת הביטחון שלי.
צחקתי עם חברה אתמול שלא נרשמתי לכאב הזה.. זה יש לי גם לבד. כל חודש כמו שעון.
והיא הבריקה ואמרה 'זה מבאס שהגוף לא מקשיב ועוצר כשמשתמשים במילת הביטחון'.
והיא לא טועה.
כשאני בשיא כאבי המחזור לדוגמא אני מוצאת את עצמי חוזרת כמו מנטרה על המילה. אולי זה יעזור בסוף. הדרכים הרגילות לא עוזרות.. כדורים לא מועילים. להזיק? זה לא יזיק.
כשהייתי נערה הייתי משחקת עם תערים. על הירך ועל הזרוע. ואז גם גיליתי שהתמקדות בכאב מסויים יכולה להעביר כאב אחר. אני בטוחה שאני לא היחידה שחושבת ככה.
היום הצלפה בכבל חשמל או קיינינג יעשו אפקט דומה.
מהרגעים שבהם אני שוקלת לעשות מנוי כי הסימנים כל כך יפים.
