זה הפך לקמע שלי, לא משנה מה אני לובשת זה עליי.
יורד ממני בסשן, במקלחת, בניקיון ובשינה.
היה לזה משקל סנטימנטלי כשנתת לי את זה ולא רק כי זה ממך.
גם כי המחשבה שמאחורי זה הייתה יפה.
זה נעשה בידי אדם שאתה מעריך והענקת לי את זה בליווי המשפט "כשראיתי את זה ישר חשבתי עלייך" (והמשפט הזה המיס אותי מבפנים)
באיזושהי צורה זה הזכיר לך אותי.
ומאז שזה אצלי אני עונדת את זה.
והנה זה הפך לחלק ממני, אני לא בטוב אם זה לא בסביבתי.
אתמול שכחתי את זה אצלך והייתי בטוחה שזה בתיק שלי. כמעט איחרתי לעבודה (אני מהמקדימות אז 'כמעט לאחר' זה קריטי) כי חיפשתי את זה בבית 47 דקות.
למה 47? כי קראתי איפשהו שאם אחרי 45 לא מצאתם מה שאתם מחפשים זה לא שם. אבל מתוקף היותי גרמניה אני נותנת עוד שתי דקות. ליתר בטחון.
נשברתי התארגנתי ויצאתי לדרך.
רק אחרי הצהריים אישרת לי שזה אצלך ואני נשמתי לרווחה.
מי ידע שעץ, חוט וצבע יכולים להשרות כל כך הרבה בטחון.
לילה טוב לכולם
ובמיוחד לך אדוני