הוא מתיישב מולי מצידו השני של המעבר
ויקינג ענק 2×2 בבלנסטונס, ג'ינס בגזרה ישרה, חולצת פולו שחורה ומשקפי שמש כהים.
מאוד אסתטי ומאוד שקט. בוחן את הסביבה.
אני קולטת את מבטו נמשך כמו אש לציפורניי הבהונות האדומות שלי, לכפות הרגליים הצרות שלי שמונחות בנוחות בתוך סנדלים גבוהות עקב עם רצועות דקות.
מישיבה זקופה הוא נוזל לאט מאוד אך ללא שליטה לישיבה עם כל הגוף קדימה, התחת כמעט כבר לא על המושב.
אני לא בטוחה אם הוא מרגיש את כל שפת הגוף שלו משתנה מויקינג לכלבה קטנה.
המבט שלו מרותק לכפות רגליי והיצר הסאדיסטי הקל שלי מגרד לי במח.
אני מלטפת את כף רגלי בעדינות, כאילו לסדר את הסנדל והוא מלקק את שפתיו.
אני משנה את המנח של רגליי והוא מסמיק. ככה בלי להרגיש. באמצע הקרון ברכבת.
אם רק היה יודע שאני בכלל לא קרובה למה שהוא חושב שאני, שאני בכלל כלבה קטנה ומטונפת. זונה מושתנת. אסופת חורים. רכוש של אדוני.
אם אתה קורא פה ומזהה את עצמך - אני מתנצלת שגרמתי לך להסמיק מול קרון שלם.
באמת שאני ילדה טובה.
#עריכה#
טוב עכשיו אני יודעת שאתה קורא אותי. קמת ועברת מקום אחרי שקראת משהו והחלפת צבעים.
לא התכוונתי להביך אותך. סליחה💙
