סבתא שלי הלכה לישון ביום שישי האחרון ולא קמה.
היא עשתה את זה במיטה שלה, בבית שלה ולצד הגבר שאיתו היא חלקה כמעט 60 שנים.
סבתא שלי היא האישה שלימדה אותי ללכת בראש זקוף עם כל המוזרויות והקינק. לאהוב את מי שאני גם אם לאף אחד זה לא יורד בגרון.
היא זו שהשרישה בי שיש כללים וסדר ולכל דבר יש זמן.
היא גם זו שלימדה אותי לחגוג הישגים, קטנים ככל שיהיו ולראות גם את החיובי בכל סיטואציה עגומה.
וכך יצא שבשמה ולזיכרה אני מסתכלת על החיובי בכך שהיא השיבה נשמתה לבורא. (במילותיה)
היא הייתה בתרדמת 8 חודשים, קמה לשבוע ולא הפסיקה לעשות טלפונים ולהיפרד.
היא רבה עם הרופאים לעבור לטיפול בית והלכה בתנאים שלה, כמו שהיא רצתה, כמו שהיא חיה.
היא חיה את חיה בצורה שלה ולפי החוקים שלה, בצורה בלתי מתפשרת.
עצוב לי שהיא איננה.
אני מבורכת שהיא הספיקה לדבר גם איתי לפני הסוף.
תודה על הכל סבתא, אני אוהבת אותך.
וקצת קשור ולא קשור,
נכנסתי לכלוב הערב בכדי לתת למח מנוחה וגיליתי שהיום אישה יקרה בשם Miss Missy כתבה סיפור קסום על יום ההולדת שלי.
תודה אהובה על הכבוד, את כותבת נפלאה ואני נהנית מכל מילה שלך.
עשית לי שמח ביום עגום.
תודה על התזמון המושלם.
