קנאית מטומטמת.
כלבה טיפשה.
פשוט כלבה טיפשה.
על מה ולמה? על מה ואיך?
הרי את דוחפת לשם.
על מה דופק ודמעות וסומק?
על צליל?
לא לא,
את יודעת יפה למה,
על שתי המילים ההן,
על זה הקנאה מבעירה אותך מבפנים.
אז הדופק עולה
והחום עולה
ודמעות חונקות את הגרון.
ואז במקום לבכות הן פשוט משנות כיוון,
הדמעות,
ואת מתחילה לטפטף.
הקנאה והעלבון מטפטפים לך דרך הכוס.
גם הבושה על הקנאה והעלבון.
כלבה קנאית וטיפשה.
ועכשיו את חרמנית מזה.
יופי כלבה.
●○•○●○•○●○•○●○•○●○•○●
אני כועסת על עצמי ומתביישת.
אני מתחילה להבין שאני הרבה יותר קנאית משחשבתי.
ולכן כשהדמעות מאיימות לבוא אני שולחת אותן למטה - מתחרמנת מהבושה הנוראית שעוטפת אותי.
זונה עלובה קנאית שכמותי.
איך מילים מדליקות בי את החיה הרעבה הזו, שרוצה כמה שיותר לעצמה, שלא יודעת שובע.
ולא רק אותך אני רוצה כמה שיותר, אדוני, אלא גם את טופי.
אני רוצה להיות שם לנשנש רגליים ותחת וכוס טעים.
אני רוצה לשתות אותך לרוויה ולקנח בנשיקה מלאת זרע עם טופי.
אני רעבה
רעבה כל כך
לכאב ולעונג ולשימוש ולניצול.
אולי זה מה שהקנאה החריפה הזו עושה לי..
טיפטי-פות של בושה ורעב תהומי נואש.
כלבה קנאית מטונפת.