נתת לי משימה לכתוב לך.
מיותר לציין שזה לא מה שביקשת שאכתוב.
ברור שלא אפרסם את זה.
בהתחלה זה היה משתק, לנסות לכתוב לך.
אחרי זה המילים זרמו ולא עצרו עד שכמעט פספסתי את התחנה לרדת מהאוטובוס (מזל שגורונת כתבה לי בדיוק אחרת הייתי ממשיכה 🤭)
ביקשת שאביע את עצמי בלי לצנזר..
אתה חושב שאני עצורה ומצנזרת ואולי אתה צודק, אדוני.
בעצם למה אולי? אתה תמיד צודק🤓
אני מצנזרת את עצמי המון. נמנעת מלדרוך על בהונות ולחשוף סודות.
מי מכיר אותי כמוך בחיים האמיתיים? אולי רק פטל ועכשיו קצת גורונת. אני הרבה פעמים מאוד מתנצלת על דברים שנראים טריביאלים.
נמצאת בתחושת חובה שכזו לסביבה.
ולכתוב לך את הדברים שביקשת שאכתוב מבלי לצנזר ומבלי להתנצל? וואו. כמה היה קשה להתחיל.
והנה עכשיו הייתי צריכה לעצור רגע, כדי לנשום ולעשות סדר. (וגם להתארגן כי מסיבה בערב וזמן לרקוד)
הערב אצא לרקוד ולשחק ולהניח את המח על טייס אוטומטי.
כמה נעים לשכוח לרגע מהרעש ולנוח.
כמה אתה מכיר אותי, אדוני, כמה נקייה אני מרגישה מאז שהתחלתי לכתוב לך.
תודה אדוני♥️🦊