שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

דיוק עצמי לרבדים חדשים.

במרחב שבו אני נמצאת,
על הרצפה,
מתחתיך,
לרגליך—
כל איבר בגופי מתמלא בתחושת מתח.
עורי מתעורר ממבטך,
כמו גל חם ששוטף אותי,
מהעור הפנוי ועד לעמקי הנשמה.

אתה חוקר אותי,
את הצייתנות,
את הרכות,
את התשוקה שלי להיבלע בתוכך שוב.
והחיוך שלך—
אני חשה בו כמו מגע,
כמו לחישה המחלחלת למקומות שיד לא נוגעת בהם.

לא תמיד ברור לי מה חושב ליבך,
אך אני חשה את נוכחותך—
בכוונה ובשליטה,
בכוח השקט שלך שמבעיר בי סערה פנימית.

כשהרצועה מתהדקת,
משהו בי מתייצב,
נרגש ונמהל בו זמנית.
ברכיי נוגעות ברצפה
כמו הכרה במהותי,
כמו כניעה שהיא בחירה מודעת.

אני עוקבת אחריך—
לאן שתרצה לקחת אותי,
עם ביטחון כמעט עיוור,
ושקט פנימי בתוך המולת החיים.
ואז—הכל מתפוגג.
המציאות מתמוססת.
רק אני, אתה, והלהבה הזו בתוכי
שמבקשת שתכוון אותה,
שתשלוט בה.
בי.
לפני 4 חודשים. יום חמישי, 2 באוקטובר 2025 בשעה 13:40

 

 

משהו בהוראה ברוגע בהתנהלות פשוט מייצרים אצלך שקט כזה שלא זכרת שיכול להתקיים.

 

את מבינה שמשהו עמוק יותר מתחיל להתקיים, ואת רק בתת מודע הבטחת לעצמך שאת הפסקת עם קשר של עומק כזה שגורם לך להרגיש גם מתחת לעור תרתי משמע רק חויות וריגושים

 

אבל הוא חודר אליך ואת מבינה שיותר ממה שהוא רוצה את רוצה לפרוק את המורכבויות שבך, כי את יודעת שהוא רואה בך את העוגנים.

 

הוא היחידי שמצליח לעקור ממך את הדפוסים, ואפילו מצליח להנדס לך תודעה ככה בפשטות על דברים טרוויאלים, הוא מזהה ממעשים הכי רנדומליים את האדישות שהצטברה בחלקים מהותיים, את הצורך בנקיון והחידוש שהנפש צריכה.

 

משהו בעומק ובאינטלגנציה שאין שנית לה עם העובדה שהוא דוגמא מהלכת לחיים של כנות, מיצרים אצלי כמיהה עזה ותחושת ביטחון

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י